Musar על משלי 26:6

וְדַע כִּי כָּל מִדּוֹת הָאָדָם אֲשֶׁר תֵּרָאֶינָה בּוֹ בִּימֵי הַבַּחֲרוּת וְהַזִּקְנָה הֵם בּוֹ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַנַּעֲרוּת, וְאִם אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַרְאוֹתָם הֵם בּוֹ בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִקְצַת הַנְּעָרִים נִרְאֵית בָּהֶם מִדַּת הַבֹּשֶׁת וּמִקְצָתָם הָעַזּוּת, וּמִקְצָתָם שֶׁהֵם נוֹטִים אֶל הַתַּאֲווֹת וּמִקְצָתָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וּמִקְצָתָם אֶל הָרָעוֹת. וְאֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעוּ לִימֵי הַבַּחֲרוּת תִּגְבַּר וְתֵרָאֶה חֶזְקַת הַנֶּפֶשׁ הַדַּבְּרָנִית וְכֹחָהּ בְּפָעֳלָהּ וְתָשִׁיב כָּל פְּעָלֶיהָ אֶל הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה וְהַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מִמִּנְהַג הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית לְתַקְּנָם. וְדִבַּרְנוּ זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ הַמּוֹפֵת כְּבָר נְחַלְנוּהוּ מִן מִדְבְּרֵי שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כ י"א) גַּם בַּמַּעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. אַךְ הַנְּעָרִים אֲשֶׁר גָּבְרָה עֲלֵיהֶם הַנִּבְלוּת אֶפְשָׁר שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּעוֹד אֲשֶׁר לֹא יַעַבְרוּ יְמֵי הַנַּעֲרוּת, אֲבָל אִם יַגִּיעוּ יְמֵי הַבַּחֲרוּת וִימֵי הַזִּקְנָה וְהֵם עוֹמְדִים בְּעִנְיָן רָע יִקְשֶׁה לְהַעְתִּיקָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהֵבִיאוּ מָשָׁל מִתִּקּוּן הַסָּעִיף, קֹדֵם שֶׁיִּגְדַּל, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אִילָן גָּדוֹל יִקְשֶׁה לְתַקְּנוֹ וּלְהַעְתִּיקוֹ. וְעַל כֵּן אַתָּה רוֹאֶה רֹב בְּנֵי אָדָם בְּעֵת זִקְנָתָם אֵינָם נֶעְתָּקִים מִמַּה שֶּׁהָיוּ בּוֹ בִּימֵי בַּחֲרוּתָם כַּאֲשֶׁר הֵם נֶעֱתָקִים רֹב בְּנֵי אָדָם מֵעֵת הַנַּעֲרוּת לְעֵת הַבַּחֲרוּת אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב וְזֶהוּ טַעַם (מִשְׁלֵי כ"ו ו) חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ.

אָתוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ: כָּל כָּךְ הֲוָה עִמָּךְ, וַאֲנַחְנוּ לֹא יְדַעְנָא! זַכָּאָה הַאי שַׁעְתָּא, דְּאַרְעָנָא בָּךְ כוּ'! אָמְרוּ לֵיהּ: תִּבָּעֵי דְּנִתְחַבַּר בָּךְ, וְתֵיזִיל בַּהֲדָן? אָמַר לְהוּ: אִי עֲבִידְנָא הָכֵי — אוֹרַיְתָא תִּקְרָא לִי "כְּסִיל", וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִתְחַיָּבְנָא בְּנַפְשָׁאִי. אָמְרוּ לֵיהּ: לָמָּה? אָמַר לְהוּ, דְּהָא שְׁלוּחָא אֲנָא, וְשָׁדְרוּ לִי בִּשְׁלִיחוּתָא; וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר (מִשְׁלֵי כו, ו): "מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל". תָּא חָזִי: מְרַגְּלִים עַל דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וּשְׁלוּחֵי מְהֵימְנוּתָא אִתְחַיְּבוּ בְּנַפְשַׁיְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. נָשִׁיק לְהוּ וְאָזִיל.