Musar על משלי 3:18

הִנֵּה יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן כְּלָלִי הַמְיֻחָד לִפְגַם לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲרָכִין (ט"ו:): אָמַר רַב חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא: מַה תַּקָּנָתָם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו ד'): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים". וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג' י"ח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" ^* וּמַה שֶּׁלֹּא הִזְכַּרְתִּי דַּעַת ר' אֲחָא בַּר חֲנִינָא שֶׁאָמַר שָׁם, סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁכְּבָר כְּרָתוֹ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י"ב ד'): "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אֶלָּא מַה תַּקָּנָתָן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ'. מִשּׁוּם דְּלִכְאוֹרָה קַשְׁיָא, הֵיכֵי דָּמֵי, אִי בִּקֵּשׁ מְחִילָה וּפִיֵּס, לְמִי שֶׁסִּפֵּר עָלָיו הַלָּשׁוֹן הָרָע, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה. בְּוַדַּאי נִמְחַל לוֹ הֶעָוֹן, כִּדְמוּכָח בָּרוֹקֵחַ בְּמַאֲמָר כ"ח. וְאִי לֹא פִּיֵּס, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר, דְּנִמְחַל לוֹ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, הֲלֹא זֶה מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְנִרְאֶה דְּבֶאֱמֶת בְּאִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע יֵשׁ שְׁנֵי קִלְקוּלִים. א. מַה שֶּׁקִּלְקֵל בָּזֶה לַחֲבֵרוֹ וְהֵצִיק לוֹ בְּזַעַם לְשׁוֹנוֹ, וְלָזֶה בְּוַדַּאי אֵין לוֹ מְחִילָה עַד שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה בְּמַאֲמָר ר"ז, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הַדִּין בֶּחָפֵץ חַיִּים בִּכְלָל ד' סָעִיף י"ב. ב. מַה שֶּׁנִּפְגַּם בָּזֶה כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְיָרַד עַל יְדֵי זֶה מַטָּה מַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל בְּשַׁעַר א' פֶּרֶק ז' וּפֶרֶק י', וּבָזֶה נֶחְלְקוּ שְׁנֵי הָאָמוֹרָאִים. ר' חָמָא בַּר חֲנִינָא סוֹבֵר, כֵּיוָן דְּהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּתְמִידוּת, מְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ עַל יְדֵי הַלָּשׁוֹן הָרָע, וּבָזֶה מְרַפֵּא תֵּכֶף אֶת הַפְּגָם שֶׁיֵּשׁ עַל הַלָּשׁוֹן, אַף דְּלֹא תִּקֵּן עֲדַיִן אֶת הַחֵלֶק שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּמָה דִּכְתִיב (משלי ט"ו ד'): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן" וְגוֹ'. וְר' אֲחָא סוֹבֵר, שֶׁזֶּה הָאִישׁ, שֶׁלֹּא פִּיֵּס חֲבֵרוֹ עַל מַה שֶּׁהֵצִיק לוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ, גַּם פְּגַם לְשׁוֹנוֹ לֹא נִתְרַפֵּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְעָתִיד לְהִכָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר: "יַכְרֵת ה"' וְגוֹ' [פֵּרוּשׁ: כִּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בַּדִּבּוּר, שֶׁהוּא עִקַר צוּרַת הָאָדָם, תִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ, וְזֶה כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר: וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחְתֹּךְ אֶת לְשׁוֹנָם שֶׁנֶּאֱמַר: "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אִי נַמֵּי (או גם כן) הַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ]. אֲבָל אִם תִּקֵּן הַחֵלֶק שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לְכֻלֵּי עָלְמָא נִתְרַפֵּא הַפְּגָם שֶׁבִּלְשׁוֹנוֹ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, דְּלֹא עָדִיף כָּרֵת זֶה מִשְּׁאָר חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת, דְּקַיָּמָא לָן: עָבַר אָדָם עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין, וְיָדוּעַ דְּעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה נִפְדֶּה אָדָם מִיִּסּוּרִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ה'.): כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ. וְעַיֵּן בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה, שֶׁכָּתַב גַּם כֵּן בְּאוֹת ל"ה בְּעִנְיַן בַּעַל תְּשׁוּבָה, שֶׁיִּרְאֶה לְהֵיטִיב פְּעָלָיו, בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָה עָלָיו, אִם הִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת עֵינַיִם, וְאִם חָטָא בְּלָשׁוֹן הָרָע יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וּבְכָל הָאֵיבָרִים אֲשֶׁר חָטָא, יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בָּהֶם הַמִּצְוֹת, וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל: הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים, בּוֹ מִתְרַצִּים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּמִדִּבְרֵי מְנוֹרַת הַמָּאוֹר בְּנֵר ב' כְּלָל ד' פֶּרֶק ג' מוּכָח, דִּפְלֻגְתַּת הָאָמוֹרָאִים לֹא אַיְרֵי, רַק בְּמִי שֶׁהוּא מֻרְגָּל בַּדָּבָר וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה לְחֵטְא זֶה, לְפִיכָךְ נִכְרָת בַּעֲוֹנוֹ וְאֵין מוֹעִיל לוֹ לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲבָל מִי שֶׁנִּכְשָׁל בָּזֶה וְרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִכָּאן וּלְהַבָּא, בְּוַדַּאי יֵשׁ מַרְפֵּא לְמַכָּתו לְכֻלֵּי עָלְמָא. . וּמַה שֶּׁאָמַר הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן עֵץ חַיִּים, מִשּׁוּם (משלי י"ח כ"א) דְּ"הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", וְאִם כֵּן מִי שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע קָנָה לוֹ הַמָּוֶת הַנִּצְחִי. לְהָכֵי יְעָצוֹ הַכָּתוּב, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לְרַפְּאוֹת אֶת לְשׁוֹנוֹ, יֹאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים דְּהוּא הַתּוֹרָה, וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם.

ובמדרש מות וחיים ביד לשון הכל תלוי בלשון זכה לחיים לא זכה למיתה. עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים שנא' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא רפואתו של לשון הרע מרפא לשון עץ חיים. אם עסק בלשון הרע מתחייב הוא בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיכות דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד אבל המספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, שכן מצינו בדואג האדומי שאמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג שנאמר (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר שאול מות תמות אחימלך ונהרג שאול דכתיב (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה', וכן שאול אמר (שמואל ב א׳:ט׳) עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה (שמות כ״ח:י״א) ועשית משבצות זהב, ודואג האדומי נשתרש מחיי העוה"ז שנאמר (תהילים נ״ב:ז׳) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ. המכה בחרב אינו יכול להמית אלא בקרוב והמכה בחץ אינו כן אלא זורק בחץ ומכהו בכל מקום שרואה אותו ולכך נמשל המספר לשון הרע לחץ שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו'. וכה"א (תהילים נ״ז:ה׳) בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה:

גדולה תורה, שהיא חיים ורפואה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. א"ר שמואל בר נחמני, דברי תורה נמשלו בזין, מה הזין הזה מקיים את בעליו במלחמה, כך דברי תורה מקיימין למי שהוא עמל בהן כל צרכו. ומנין שנמשלו דברי תורה לזין, שנא' (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. דגרסינן בפ"ק דמסכת ע"ז מכריז ר' אלכסנדראי, מאן בעי חיי. אתו כולי עלמא גביה. אמר להם, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. שמא יאמר אדם, הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואגרה בשינה, ת"ל סור מרע ועשה טוב, ואין טוב אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וגרסי' במ' עירובין בפ' כיצד מעברין, א"ר יהושע בן לוי, המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנא' (משלי א, ט) וענקים לגרגרותיך. חש במעיו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ג, ח) רפאות תהי לשרך. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנא' (משלי ד, כב) ולכל בשרו מרפא. וגרסי' בפ' קמא דמסכת תעניות תניא ר' בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה, נעשית לו סם חיים, שנא' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות, שנא' (דברים לב, ב) יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה. שנא' (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה. וגרסי' במכילתא מה ת"ל כי אני ה' רופאך. אמ' לו הב"ה למשה, אמור להם לישראל, דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה הם לכם, שנא' (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. וגרסי' במדרש תלים האזינה עמי תורתי וגו' אפתחה במשל פי. לא כרת הב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשכח מפיהם. וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, תורה שנתן להם הב"ה סם של חיים היא. וכן הוא אומר כי לא תשכח מפי זרעו, שלא יאמר אדם אין המזמורות תורה, אלא תורה הם, ואף הנביאים תורה, וכן אסף אומר, הואיל והמזמורות תורה, האזינה עמי תורתי. ולא המזמורות בלבד, אלא אף החידות והמשלים של תורה תורה הם, וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם.