Quotation_auto על משלי 3:18

ובמדרש הנעלם אמרו כי מה שאמר והשענו תחת העץ. וכן הוא עומד עליהם תחת העץ. שהיה לו לאברהם אילן אחד שבו היה יודע האנשים שהיו ראוים לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן אמר והשענו תחת העץ ואם היו ראויים. האילן היה פושט ענפיו עליהם ומכסה אותם. ואם לא היו ראויים האילן היה מתתמר ועולה. ואז היה יודע אברהם שלא היו ראויים לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן אמר והוא עומד עליהם תחת העץ. ואולי רמזו בזה על התורה שנקראת עץ החיים. ואברהם היה מלמדם בדרכי התורה והיה מוציא מלבם מלין לידע אם היה לבם שלם עם ה'. ואם היה יודע בהם שהיו דבקים בה'. היה מאכיל אותם על שלחנו ומלמדם בדרך ה'. כמאמרם ז"ל אחר שאכלו היה אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו והיו מברכים לאברהם. והיה אומר להם כסבורים אתם שאכלתם משלי לא אכלתם אלא משל מי שאמר והיה העולם. ואם לא היו ראויים לחסות תחת כנפי שכינה לא היו אוכלים על שלחנו. משום שנאמר אל תלחם את לחם רע עין. ואולי על זה סמכו בפסוק לושי ועשי עוגות. לומר וצדיק על שלחן יבא. שהוא בגימטריא ועשי. לרמוז שאם היה צדיק וראוי להתדבק בה' על שלחן אברהם. יבא ואם לאו לא יבא. וכל זה היה יודע מצד התורה שנקראת עץ חיים היא למחזיקים בה. וזהו והשענו תחת העץ. וכן והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ומלבד כ"ז למדנו מכאן כמה גדול כח הכנסת אורחים כאומרם ז"ל גדולה הכנסת אורחים. ויותר מהקבלת פני השכינה וכו'. וכן שראוי לשמשם הוא בעצמו כאומרם במסכת ברכות מצינו גדול ששימש וכו'. וכן אמרו במציעא פרק השוכר אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם אבינו ע"י עצמו למלאכים. עשה הקב"ה בעצמו לבניו. וכל מה שעשה להם ע"י שליח. עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. ואל הבקר רץ אברהם. ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו'. ויקח חמאה וחלב. הנני ממטיר לכם לחם. והוא עומד עליהם. הנני עומד לפניך שם על הצור. ואברהם הולך עמם לשלחם. וה' הולך לפניהם יומם. יוקח נא מעט מים ע"י שליח. והכית בצור ויצאו ממנו מים. ולכן צריך האדם לעשות המצוה על ידי עצמו ולא ע"י שליח. שהרי אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

אחר כך צוה אלה יעמדו לברך את העם. לפי שהוא לא היה עובר לארץ רצה לתת להם סדר הברכה והקללה. וזהו שאמר אלה יעמדו לברך את העם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. לפי שהיו כולם בני גבירה וראויים לברכה יותר מהאחרים. ואע"פ שהיה ראוי שיהיה ראובן לצד הברכה אחר שהוא בכור וראשון לכל הדברים. לא רצה לעשות כן לסבה ידועה שנפרש בעז"ה משום מעשה בלהה. והכניס לשמעון ולוי לפי שהם אחים וכלי חמס מכרותיהם מצד הדין. לא רצה לתת להם יותר דין והעמידם על הברכה לבטל מהם חוזק הדין. שמעון הוא דין במעשה זמרי וזהו ש"ם עו"ן. לוי הוא דין כדכתיב והעבירו תער על בשרם. ולכן לא העמידם על הקללה. יהודה הוא מלך ויששכר בעל תורה. ויוסף ובנימין היה בחלקם משכן שילה וירושלם כי שם צוה ה' את הברכה. ולכן אין ראוי שיעמדו לצד שמאל. וכן שמעון העמידו על הברכה לפי שלא היה בדעתו לברכו לא רצה להעמידו על הקללה. והעמיד על הקללה ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי. לפי שהיו הד' בני השפחות רצה לתת בן גבירה אחד עם ב' בני שפחות. ונתן לזבולון עם דן ונפתלי לפי שזבולון היה עמוד התורה ומקיים ומפרנס ליששכר. וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ולא נאמר ללומדים בה. ואחר שהוא עץ חיים. ראוי שיהיה עם אלו השנים לצד הקללה ליתן להם חיים. ולכן לא סמך זבולון אצל ראובן והעמיד לראובן עם גד ואשר. לפי שהיה בכור ביחס והיה בעל תורה כאומרו כחי וראשית אוני. ואמרו אין כח אלא תורה שנאמר גבורי כח עושי דברו. וכה"א בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר וגו' ולמה נקרא שמו בארה שהיה בארה של תורה וכו'. ולכן צרף ראובן עם גד ואשר. להגין עליהם בתורתו. כמו שצירף לזבולון עם דן ונפתלי לפי שהיה מחזיק ידי התורה. וכן צרף ראובן עם גד ואשר לפי שראובן רצה להיות עם גד בחוצה לארץ שהיא ארץ טמאה וארורה ושמע לעצת גד שנאמר ויאמרו בני גד ובני ראובן. לכן צירף משה לראובן עם גד בענין הקללה. ובמדרש אמרו שהטעם שצירף משה לראובן עם המקללים. כדי להודיע לישראל שלא חטא במה שאמר וישכב את בלהה פלגש אביו. ואמרו בפסוק אז חללת יצועי עלה א"ל אביו בני אין לך רפואה עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים. ויפרסמך שאתה נקי מגופו של מעשה ויבקש רחמים עליך על החלול. ויתיר אותך מירחוקך ויקרבך. וכיון שנמסר המעשה למשה כשבקשו ישראל להכנס לארץ. אמר משה הרי השעה שאודיע לישראל שראובן נקי מאשת אביו. מה עשה העמיד ו' שבטים לברך בהר גריזים והעמיד ו' מקללים על הר עיבל והעמיד לראובן עם המקללים. לפי שהיו ישראל אומרים על ראובן שעשה אותו מעשה דכתיב וישכב את בלהה. ידע משה שלא היו הדברים אמת כד"א פחז כמים אל תותר ומסר לו יעקב אביו המעשה. לפיכך אמר משה יעמוד ראובן עם המקללים בשביל שיאמר ארור שוכב עם אשת אביו. שהרי אמרו חכמים החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. כיון שפתח פיו שבטו של ראובן ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו. ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונקי מאותו מעשה. ומתי בקש משה רחמים עליו וקרבו. בשעה שבא לברך את ישראל דכתיב יחי ראובן. מה ראה משה שהתחיל ואמר ה' מסיני בא והלא בראש הדברים היה ראוי לומר יחי ראובן. משל למלך שנכנס למדינה והיה ראש המדינה שלהם חבוש בבית האסורים. יצאו הכל לקראתו והיו משחקים ומרקדים לפניו. אמר המלך כל הקלוס הזה למה אמרו לו מפני שראש המדינה שלהם חבוש. אמר המלך גוזר אני מיד שיוציאוהו. כך היה משה שולל והולך כל הפרשה כולה ואומר וזאת הברכה. אמר לו הקב"ה למשה כל הקלוס הזה למה. אמר לו בשביל ראובן יחי ראובן. אמר לו הקב"ה ואל ימות. ובמה ידע משה וכל ישראל שהקב"ה מחל לו לראובן. אמרו שנים עשר אבנים היו על לבו של אהרן למספר שבטי ישראל דכתיב והיו על לב אהרן. והיו כולן מבהיקות חוץ משל ראובן שהיה אבנו כהה אורה. וכשראה אותה משה וכל ישראל שהיתה מבהקת ידעו שמחל לו הקב"ה והיה מן המנין. דכתיב ויהי מתיו מספר ואין מספר אלא מנין כד"א למספר שבטי ישראל שעלה במנין השבטים. ומפני מה נתרחק ראובן עד משה לפי שלא ביקש מחילה מאביו ולא פייסו ע"כ. הרי מפורש לפי המדרש טעם נכון למה צירף ראובן עם המקללים. שהוא כדי לפרסם לישראל שלא חטא באשת אביו. ושמעון היה ראוי להיות עם המקללים. אחר שהיו אחים וכלי חמס מכרותיהם ראובן ושמעון. אלא לפי שמשה לא היה בדעתו לברכו עם השבטים לכן לא רצה לצרפו עם המקללים. וכמו שאז"ל אחד עשר ארורים נכתבו כאן כנגד אחד עשר שבטים. וכנגד שבטו של שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו. ואע"פ שתמצא בכאן י"ב ארורים עם ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. לכל השבטים יחד ולא לאחד פרטי:

דבר אחר לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות שנאמר תעבדון את האלקים על ההר הזה תשמרו להקריב לי במועדו. ויניחהו בגן עדן לעבדה שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה והלא כל האילנות נצמחים מאליהן או שמא תאמר יש בו מלאכה בגן עדן להשקות את הגן והלא נהר יוצא מעדן להשקות את הגן אלא לעבדה ולשמרה לעסוק בדברי תורה ולשמור מצותיה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים כמה דאת אמרת עץ חיים היא למחזיקים בה: