Musar על משלי 8:3

ויש ליתן שני טעמים לדבר. אחד כדי שיתרבה כבוד שמים, שאם אדם אחד נחשד בדבר עבירה, אז ח"ו נתמעט כבוד שמים, כי יאמרו פלוני זה מרד בהש"י ועשה כך וכך. גם אולי ילמדו אחרים ממנו לעשות גם כן ככה ח"ו, על כן כגון דא צריך להודיע, וכמ"ש בני גד ובני ראובן (יהושע כב, כב) אל אלהים הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא במרד ובמעל כו'. וטעם השני, כי ה' חפץ שנאהוב איש את אחיו, והשונא עובר בלאו שנאמר (ויקרא יט, יז) לא תשנא אחיך בלבבך. ואהבה היא המצוה אשר עליה עומד כל התורה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח). ואם הוא סובר שחבירו עשה עבירה אז מותר לשנאתו, כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיג, ב) כי תראה חמור שונאך רובץ (שמות כג, ה), דמיירי בזה הענין שראה בו דבר עבירה שמותר לשנאתו, ואפי' מצוה לשנאתו, שנאמר (משלי ח, ג) יראת ה' שנאת רע, ואומר (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. אבל בהסתלק החשד, אז כבוד שמים במקומו מונחת גם אהבת הבריות: