Musar על משלי י:25

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א). דרך הכתוב לכנות כלל כל הטובות שבעולם בלשון אור ואין הכונה אור ממש אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות מלשון (מגילה ח) ליהודים היתה אורה ושמחה. (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, (שמואל ב כ״ב:כ״ט) כי אתה נרי. הכל כלל טובת העולם. וכן תמצא בהפך שהכתובים קורין כלל כל הרעות חשך כמו (קהלת ב׳:י״ד) והכסיל בחשך הולך ומי שמתעצב ומתרעם על ימיו קורא הכתוב ימיו חשך כמו שמצינו באיוב שאמר (איוב ג׳:ד׳) היום ההוא יהי' חשך עד שתמצא במי שנותן עצה שאינה הגונה שקראו הכתוב מחשיך הוא שכתוב (איוב ל״ח:ב׳) מי זה מחשיך עצה במלין. ויתבאר מזה שעצה ההגונה היא האורה ושאינה הגונה היא החשך לפי שהחשך כלל הרעות והאור כלל הטובות הוא שכתוב (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, העמיד השלום במדרגת האור והעמיד הרע במדרגת החשך, וזהו שאמר בכאן אור זרוע לצדיק כלומר כל הטובה והשלוה לצדיק שהרי רוב הצרות הבאות על האדם הוא בעצמו סבה להנה והוא הגורם להביאם עליו וזה מצד החטא שאם הוא חלוש וצרות רבות באות עליו אע"פ שאותן הצרות מאת הש"י באו לו אין חפץ השם בהם שהוא ית' היה רוצה בו שלא יחטא ולא יבואו עליו צרות הוא שאמר ירמיה ע"ה (איכה ג׳:ל״ג) כי לא יזנח לעולם ה'. כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, לעות אדם בריבו ה' לא ראה, יאמר אין הקב"ה מואס בריותיו ולא מענה אותם מרצונו וחפצו ולא ראה הש"י לעות אדם בחטא שעשה והוא שהש"י הטוב הגמור כאמרו (תהלים קלה) טוב ה' לכל ואין חפצו ברע כלל כאמרם אין דבר רע יורד מן השמים, ואם תאמר כיון שהרחיק חפצו מן הרע אם כן הצרות הבאות על האדם מקרה הם ואינם מאתו יתעלה ועל כן כתיב אחריו (איכה ג׳:ל״ז-ל״ח) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב בודאי הכל מאתו יתברך בהשגחה מכונת ומאתו יתעלה הרע והטוב הכל במשפט. ומאחר שהוא כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. פירש על חטאיו ודאי יש לו להתאונן כי הם סבת צרותיו ועל כן הצדיק הגמור שלא חטא הוא בתכלית השמירה וההשגחה וראוי הוא להיותו כלל כל טובות העולם שקראן אור זרוע. לפי שהוא הדבק בשם יתברך כן השגחת הש"י דבקה בצדיק. ומצינו מעשה בתלמוד (תענית דף כה) בצדיק גמור אחד שהיו עזיו הורגות את הזאבים שכל כך היה נשמר ממקרי העולם שאפי' בבהמות שלו היה טבעו של עולם משתנה ולא די שהבהמות שלו לא היו יראות מן הזאבים אלא שהיו הורגות אותם וכך אמרו כל חדא וחדא אתיא דובי בקרנהא, ואמר לצדיק לשון יחיד רמז למה שאמרו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנא' (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם, וכן הכתוב אומר (שמואל א ב׳:ט׳) רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב. ולישרי לב שמחה אחר שהזכיר ענין הצדיק הנשמר מן המקרים לרוב מעלתו וזכותו כי ישרי הלב והם המדברים היושר והחושבים אותו בלבם ושאין מעלתם גדולה כל כך כמעלת הצדיקים שיהיו נשמרים מן המקרים כשיבאו עליהם מקרים אינם בועטים בהם ולא קצין ביסורין אלא מצדיקין עליהן את הדין ומקבלין אותן בשמחה לפי שהמה היודעים שהם מזבח כפרה להם:

ואחרי אשר התבאר כי כוונתנו בעבודת הבורא יתברך, כי בשבילה נברא העולם. נאמר, כי העבודה חובה עלינו לעשות מן הכתוב ומן השכל. מן הכתוב כי הבורא יתברך, לא ברא העולם אלא בשביל התורה, כמו שנאמר (ירמיה לג) ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״. ואומר (משלי ג) ״ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה״. ואומר (משלי ח) ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״. ונאמר, כי העבודה חובה עלינו, כי התורה לא נתנה הבורא לישראל בסיני כי אם לעבוד אותו, שנאמר (שמות כ) ״כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. ואומר (שמות ג׳:י״ב-י״ג) ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״. ואומר (דברים ו) ״את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד״. הקדים היראה לעבודה, ללמדך, כי אם אין יראה אין עבודה, וכן אמר (דברים י׳:י״ב) ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. ואחרי אשר נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל התורה, נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל העבודה, ובעוד אשר תעמוד העבודה והצדקה, יעמוד העולם עליהם, שנאמר (משלי י) ״וצדיק יסוד עולם״. ואחרי אשר התבאר כי העבודה אנו חייבים לעשותה מדרך הכתוב, נפרש אותה מדרך השכל. ונאמר, כי מן הידוע, כי מלך בשר ודם לא תיכון מלכותו כי אם בעבודת עבדיו, ואם לא יעבדוהו וייראוהו, אין לו ממשלה עליהם, ואין במה יוודע יתרונו עליהם. ואנו רואים, כי המלך יגמול עבדיו כפי עבודתם ויראתם אותו. ואם מלך בשר ודם צריך להיראות ממשלתו ויתרונו על עבדיו אשר הם ברואים כמותו ואפשר שיהיו טובים ממנו, על אחת כמה וכמה היא ראויה ממשלת הבורא יתברך, להיראות עלינו ביראתנו אותו. ובמה יוודע כי הוא בוראנו ואנחנו עבדיו, והוא קיים ואנחנו אובדים, כי אם בעשותנו רצונו ויראתנו מפניו, ובזה נכיר מה אנו מה חיינו.

ברוך אתה י' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד. דעו בניי, כי אין קדושה בכל הקדושות כקדושת הזיווג, אם הוא בקדושה ומקדש עצמו בתשמיש כאשר הזהירו רז"ל, כי אז הוא כדמות וצלם העליון, ומעורר הזיווג העליון סוד תפארת ומלכות איש ואשה המתייחדים ביחוד גמור ע"י ברית העליון ברית המעור סוד (משלי י, כה) צדיק יסו"ד עולם, אשר בא הרמז (בראשית יז, יט) והקימותי את בריתי, סוד קומת ברית מילה בהזדווג איש לאשתו, וסוד כתישת הזכר בנקבה, בסוד כתישת הקטורת, הדק היטב הדק. והדברים ההם סודות עמוקים מבוארים וגלוים ליודעי בינה: