Musar על קהלת 5:12

וְאַל יַחֲשֹׁב וִידַמֶּה הָאָדָם לוֹמַר אַחֲרֵי חֶטְאוֹ וּפְעֻלּוֹת שָׁוְא שֶׁעָשָׂה, יֵשׁ לוֹ כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה וְעשֶׁר וּבַרְיוּת גּוּפוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה לֹא יַחֲרִיד לוֹ חֲרָדָה. אַדְּרַבָּה, עָלָיו נֶאֱמַר (רְאֵה קֹהֶלֶת ה, יב): "יֵשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, וּבְפַעַם אַחַת יִשָּׁפֵךְ חֲרוֹן אַף ה' עָלָיו, וּבוֹא יָבוֹאוּ עָלָיו בַּעֲלֵי חִצִּים וְדִינִים קָשִׁים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בְּלִי חֲנִינָה וְחֶמְלָה.

וסימן הנקמה: שיהיה בעל הממון מזיק לאחרים בממונו, ומתגאה בו, ואינו עושה בו צדקה, וטרוד בו להתענג, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו כב יג): "ששון ושמחה, הרג בקר ושחט צאן"; ואומר (שם ה יב): "והיה כינור ונבל, תוף וחליל ויין משתיהם"; ולא ישלם ממנו חוק הקדוש ברוך הוא – על זה נאמר (קהלת ה יב): "עושר שמור לבעליו לרעתו". וכן אם החכם יערים לעשות רעות ולא יעשה טוב, כמו שנאמר (ירמיהו ד כב): "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו" – אז חכמתו לו למכשול.

וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעושר, כי "יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו", "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב" וגו', "כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח" (קהלת ה, יב - טו). "ואלו חיה אלף שנים פעמים" וגו', (קהלת ו, ו). "כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל" (קהלת יא, ח). "ולשמחה מה-זה עשה" (קהלת ב, ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר (מבחר הפנינים). "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" (קהלת רבה, א). "מה-יתרון לאדם בכל-עמלו" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל.