Musar על קהלת א:9

והנה חוה נקראת על כי היתה אם כל חי (שם ג, כ), ולפי זה היה ראוי להיות שמה חיה. ופירש רש"י, חוה, כמו חיה, כמו שתאמר מה הוה לאדם שהוא, כמו מה היה. ועתה אגלה הסוד, הנה חוה היה סוף האותיות שם הוי"ה, רק לא זכינו לשם חיה, כי י"ה מורה על אור הגנוז אותיות אחרונות מהשם שעתיד יהיה י"ה, והחטא גורם שנגנז ונעשה ו"ה, לכך נקראת חוה, (וזה גרם חויא דהיינו הנחש). והנה פירוש השם היה הוה יהיה, כי קודם שנגנז בחינת הי"ה הנעלה ביו"ד הכולל הכל סוד י' מאמרות, ומן הי"ה נעשה לאחר הגניזה הו"ה, אבל לעתיד יהי"ה, כמו שכתבתי לעיל. ומה הו"ה לאדם, הוא כמו היה, והראיה שהביא רש"י מזה נכונה במאוד. וזהו סוד (קהלת א, ט) מה שהי"ה הוא שיהי"ה, ויסתלק הו"ה המורה על שבר כדכתיב הוה על הוה:

ואז יתבאר פירוש השם שמפרשים בו היה הוה ויהיה, וקשה איך נרמז אותיות יהי"ה באותיות השם. אלא על פי הדרך שכתבתי אתי שפיר. וזהו מה שאמר הכתוב (קהלת א, ט) מה שהי"ה הוא שיהי"ה, כי הי"ה הוא ושמו ונגנז, ולעתיד יחזור השם להיות יהיה, ועתה אף כשהשם במלואו הוא בסוד יה"ו, וזה רמז מה הו"ה לאדם, כי שם ידו"ד במלואו י"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה כמנין אדם, ומעת קלקול אדם אף שבאו אח"כ לתקונים כגון בקבלת תורה, ואח"כ בבנין בית המקדש שהיתה הלבנה במלואה, לא חזר לבחינת הי"ה, רק הו"ה, כי לא נתקן העולם לגמרי, רק בביאת משיח יהיה מתוקן ויתגלה אור הגנוז:

וְאוּלַי הוּא בִּכְלַל הַכָּתוּב (קֹהֶלֶת א') וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם). כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּמְצִיא הָאָדָם בַּשֵּׂכֶל, בַּמֶּה שֶׁלֹּא נִקְרָא תּוֹרַת כוּ', לֹא חִדְּשָׁהּ בְּשִׂכְלִי הִיא, רַק בַּחוּשִׁי, כִּי הִיא רַק הִתְגַּלּוּת הַנֶּעְלָם בְּאֹפֶן הַהַרְכָּבָה. כֵּן גַּם בְּתוֹרַת ה' אֲשֶׁר נִתְקַבְּלָה לַהֲלָכָה הִיא הִיא הַתּוֹרָה, וְהָאָדָם הַמַּמְצִיאָהּ אֵינוֹ אֶלָּא מְגַלֶּה הַדָּבָר, וּמַה הוּא הֶחָדָשׁ (הַשִּׂכְלִי), דְּבַר תּוֹרָה אֲשֶׁר לֹא נִתְקַבְּלָה לַהֲלָכָה, וְעַל יְדֵי הָאָדָם הַמַּמְצִיאָהּ נַעֲשֵׂית דְּבַר תּוֹרָה, זֶהוּ אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כִּי גַּם בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר נִתְקַבְּלָה לַהֲלָכָה. אִם שֶׁיֵּשׁ לָהּ יֶתֶר שְׂאֵת מֵהַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא נִתְקַבְּלָה לַהֲלָכָה בְּכָל זֹאת. חָדָשׁ לֹא נִקְרְאָה. וְגַם אֲשֶׁר לֹא נִתְקַבְּלָה לַהֲלָכָה, אִם הַלִּמּוּד יִהְיֶה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כִּי אֵין לָהּ בְּחִינַת תּוֹרָה), אֲבָל לְמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ (לִשְׁמָהּ) יֵשׁ וְיֵשׁ חָדָשׁ, הֵמָּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ בְּגֶדֶר הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי עֲמַל הָאָדָם. אֲשֶׁר הוֹלִידָם בְּטָהֳרַת מַחֲשַׁבְתּוֹ, בָּאוּ בְּחַדְרֵי הַתּוֹרָה: