Musar על שמות 1:14

ומעלת ושלימות הצדיק היא בג' אלה הנרמזים בפסוק (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שהם שלימות הנפש והגוף והממון, ולעומת זה פסח מצה ומרור הבאים בסעודה זו. ובג' אלה נשתעבדו ישראל, בשלימות הנפש, (דברים ד, לד) גוי מקרב גוי, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. משכו וקחו (שמות יב, כא), משכו מעבודה זרה (שמו"ר טז, ב). בגוף, בחומר ולבנים (שמות א, יד). ואם בגופם ק"ו בממונם, ומה שקנה עבד קנה רבו. ונגאלו בג' אלה, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים (שמות ו, ז), ובהוציאך תעבדון את האלקים על ההר הזה (שם ג, יב). בגוף, (שם יד, ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה. בממון, (שם יב, לו) וינצלו את מצרים:

הענין הוא כי שבט לוי לא היו בגלות, ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הצבור, מה עשה, קרא שמות לבניו על שם הגלות. דהיינו, שם גרשון על שם (עי' שמות כב, כ) כי גרים הם בארץ לא להם. ושם קהת, על שם שיניהם קהות. ושם מררי, על שם (שם א, יד) וימררו את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי:

ובזוהר אמרו (ח"ב קפז, א) על פסוק (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מ"ב ר"ך, כי מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין הקשה, דהיינו שם של מ"ב שהוא שם היוצא מהגבורה. ואחר כך נעשה רך, כי שיתף מדת הדין עם מדת הרחמים והיה מדת הדין רך, וכן תמצא במצרים (שמות א, יג) בפה רך ובעבודה קשה. רק ארורים הם הרשעים שכל עניינם תחלה שלוה ולבסוף יסורין (ב"ר ס"ה, ה), אבל הצדיקים תחלתן יסורין וסוף שלוה, והוא יתברך צדיק בכל דרכיו מתחלה עלה במחשבה בעבודה קשה דהיינו מ"ב, ואח"כ רך. ועבודת ישראל במצרים לזיכוך ע"י פרעה הרשע והיא הפך, מתחילה בפה רך, ואח"כ בעבודה קשה: