Musar על שמות 12:11

אבל בפיסקא זו משמע שהחפזון היה לישראל, שהרי אמר על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם אשר הכוונה בו שלא הספיק הבצק להחמיץ בדרך הרב שהלכו בו מרעמסס לסוכות שם נגלה עליהם הקב"ה כדכתיב (שם יג, כ-כא) ויסעו מסוכות כו', וה' הולך לפניהם יומם, כי הלכו בדרך ההוא בחפזון הרבה ובאו לסוכות ששם נגלה עליהם הקב"ה טרם שהחמיץ בצקם, אשר מזה נתבאר מהיות ביאתם שמה וחפזון זה של ישראל היה, דחפזון של מצרים היה ברעמסס כמו שנאמר ויסעו מרעמסס, אבל החפזון דמרעמסס לסוכות זה היה לישראל, נמצא הדרא קושיין לדוכתא. וכן סבירא ליה לרבי יהושע בן קרחה בהדיא דחפזון ישראל היה, כמובא בילקוט בישעיה וזה לשונו, כי לא בחפזון תצאו, לפי שנאמר בגאולת מצרים (שמות יב, יא) ואכלתם אותו בחפזון, זה חפזון מצרים. רבי יהושע בן קרחה אומר, זה חפזון של ישראל, עד כאן: