Musar על שמות 17:6

ובזה יובן הגמרא הנ"ל כי חכמי הדור היו מכירים ערך גדולת רבי שכל מגמתו הוא ליישר הדור וללמדם תורת ה' וכאשר חיבר משניות כללי תורה שבע"פ וא"כ כמה גדול העדרו לישראל באורו היה אור ובמותו יחשכו כוכבי נשפו וא"כ היה בדעת הדור שלא יסכים רבי על המיתה עדיין כי עדיין לא השלים ליישר להתלמידים בתכלית השלימות כאשר באמת הגיע במותו מחלוקת גדולה בפירוש המשנה זה אומר בכה וכו' ואם לא יסכים הוא לא ימות ולכך אמרו מי שיאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב וכן אף אמתא דבי רבי דא היא הנפש כנ"ל הסכימה מבלי למות ואמרה יהי רצון שיכבשו התחתונים לעליונים אבל כאשר ראתה בצער הגוף וכאב חולי המעיים הסכימה למות ואמרה יהי רצון שיכבשו העליונים לתחתונים ומיד בהסכימה למיתה נח נפשה דרבי ולרצות המליצה אמרו שם דשקלה כוזא ושדי מאיגרא לארעא להשתיק לרבנן היינו כי לישוב הדעת חכמים הראתה כי האדם כחרס הנשבר ועלול ומעותד למות מפאת גופו וסופו למות וא"כ מה לכם להרבות בתפלה אם יחיה מאה או אלף הלא סופו למות והוא כחרס הנשבר וזה מובן ונכון וברור בכוונת הגמרא דאמתא דבי רבי וכבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים בכוונת חז"ל ליפות המליצה הוסיפו דבריהם בענין ליפות המשל וכן מצינו בדברי הנביאים וזה ברור ומעתה ראוי לנו לבכות את הצדיק הזה שכל מגמתו היתה ליישר הדור ועתה הסכים למיתה אין זה אלא מפאת חטאים ועונות הדור אשר קצה נפשו לקבוע אוהל קדשו וע"ז ידוו כל הדווים ומה שאמרו יום שמת רבי וכן אמרו (כתובות קג ע"ב) המתים בערב שבת סימן יפה להם יובן ג"כ במ"ש דוד (שבת ל) הודיעני ה' קצי שאמר לו הקב"ה שימות בשבת אמר אמות בערב שבת א"ל הקב"ה כי טוב וכו' טוב יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שיקרב שלמה בנך אמר אמות באחד בשבת א"ל הקב"ה כבר הגיע מלכות שלמה בנך ויש להבין על הקדימה ואיחור של דוד ולמה לא אמר גם כן בה' בשבת או בב' בשבת דוקא בערב שבת ובא' בשבת ומה שהשיב לו ה' שחביב לו מאלף עולות הוי ליה למימר סתם שחביב עלי תורתך ומנינא למה לי גם הטעם שהשיב לו על א' בשבת הוא בלתי מובן אם כבר כלה קיצו בשבת הל"ל הגיע עת האסף אל עמך מה אמר שהגיע מלכות שלמה כי בודאי ימחול שלמה נגד דוד אביו אבל יובן במה שאמרו במדרש (ד"ר י"ט ח) הן קרבו ימיך למות אמר משה למה אמות ומה עשיתי א"ל הקב"ה בעון אדם הראשון דכתיב הן האדם היה כאחד ממנו ויש להבין במה שאמר מה עשיתי הלא כבר נאמר (במדבר כ' יב) יען אשר לא האמנתם בי להקדישני ועל מי מריבה נחתם גזר דין וגם למה בחר הקב"ה בזה הקרא ולא א"ל מקרא ביום אכלך אבל להבין ענין חטא משה הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע והוא הכה צור ויזובו מים גם מה זה עונש מידה כנגד מידה שבשביל זה ימות ולא יכנס לארץ ישראל הגם כי גבהו דרכיו מדרכינו ולא מחשבותיו מחשבותינו מ"מ ליישב הדעת מה זה עונש לזה החטא אשר חטא אבל באמת זהו מתכלית הניסים והנפלאות להוציא מים מצור החלמיש כי ודאי יותר קורבא יש לדעת לעשות נס בשמים ממעל אשר הוא גרמים רוחנים ונעדרים מגשמיות מלשנות הטבע החומרי וזהו קשה בתכלית ובזה הסלע הפליא הקב"ה הנס למאוד וזהו ג"כ מאמר הפסוק (תהלים קי"ד ה) מה לך הים כי תנוס וכו' ההופכי הצור אגם מים חלמיש וגו' הפירוש הוא כך שהפסוק מתמיה הנה אני רואה שינוי טבע ודברים הפוכים מסדר כי מה לך הים שהוא קשה הבקיעה למאוד ולא יצויר בו ממש אפשרויות כי תנוס נס לגמרי ונעשה חרבה כי ניסה מורה על קלות התנועה בקלילות והירדן שהוא נהר קטן לפי ערך הים לא נסוג לגמרי כים רק יסוב לאחור וזהו היפוך סדר הטבע וכמו כן הרים שאין כ"כ גבוהים ירקדו רק כאלים והגבעות שהם הרים גדולים כבני צאן ירקדון שהם קלים ומתנשאים במהירות יותר מאילים והכל בהיפוך הענין וע"ז משיב מלפני אדון חולי ארץ שרוב ניסיו הם בשינוי הסדר להודיע לבני אדם גבורותיו וכחפצו עושה הוא מהפך הצור שאין כ"כ קשה ויוצא ממנו רק נהר קטן וזהו אגם מים וחלמיש שהוא סלע קשה יצא ממנו מעיין וזהו חלמיש למעינו מים שהוא מעין גדול וכן מצינו בתורה בהכאת צור בפרשת בשלח נאמר רק ויצאו ממנו מים (שמות י"ז ו) ובהכאת סלע שהוא החלמיש וסלע קשה כתיב בפרשת חקת (במדבר כ' יא) ויצאו מים רבים וכך הוא דרכו ודבר נכון הוא ועכ"פ למדנו שהוא נס גדול עד שגם המשורר לא הזכיר שום נס כי אם שהוציא אגם מים וכו' כנ"ל וידוע כי נס גדול צריך זכות רב מישראל ובמעט חטא לא יתרחיש ניסא ולכן כל הצדיקים פחדו אף שהובטחו מפי עליון שמא יגרום החטא וכמו שפחד יעקב וכן שמואל אמר (שמ"א ט"ז ב) איך אלך וכיוצא בזה כי חשבו שמא יגרום החטא ח"ו וי"ל דחשב משה אם אומר לסלע שיתן מים צריך לומר כה אמר ה' תנה מים ופן ואולי יגרום החטא ולא יתעבד ניסא א"כ ח"ו יהיה חילול השם ויפקרו ישראל ומכש"כ הערב רב ויכחישו נבואות משה ולכן התחכם משה מבלי דבר דבר וא"כ אם שלא היו מים זבים היה משה אומר שלא נעשה במצות ה' ונבואתו רק מעצמו הכה לנסות אם יזובו מים כאשר עשה בהכאת צור קודם מלחמת עמלק כנאמר בפרשת בשלח ואם כן לא יחלל שם שמים ולא יהיה לישראל ח"ו ספק בנבואתו אמנם י"ל שזהו שגרם מיתת משה ולא נכנס לארץ ישראל בעבור שלא הזכיר שם ה' ואילו היה נכנס לא"י היה חי לעולם כמ"ש רש"י וכל המפרשים ויטעו אחריו לומר כי זה הוא אלהים בעשותו נוראות נפלאות כאלו להוציא מים מסלע ויהיו מיחסים הפעולה לו לבד ולא ה' פעל כל זאת ולכך הוזקק למות להורות כי הוא איש ולא אלהים והמות הפרידו וכך אמרו שאפילו קברו לא ידעו שלא יעשו אותו עכו"ם מכ"ש אילו היה חי לעולם וזהו חשש טעות שיטעו ח"ו הואיל והכה ואילו היה מדבר כה אמר ה' וכו' לא היתה טעות עליו כי לא היה תלוי בכוחו של משה וזהו מאמר הפסוק (במדבר כ' יב) יען לא האמנתם בי כי אילו האמינו שיהיה ודאי ודבר ה' יקום לא היו נמנעים מלדבר אבל עכשיו שלא האמינו וחשבו שיגרום חטא לכך ראוי העונש מיתה כנ"ל והנה עיקר סיבת האפיקורסים שפקרו המינים לייחס לאדם תואר אלהים הוא מחמת חטא אדם הראשון שנחש הטיל בה זוהמה לאמר (בראשית ג' ה) והייתם כאלהים וזהו ארסו של נחש ומזה נולדה בעו"ה המינות והכפירה וזוהיא כוונת הפסוק (שם פסוק י"ז) הן האדם היה כאחד ממנו וגו' פן ישלח ידו וגו' מעץ החיים ואכל וחי לעולם ולפי פשוטו אין לו שחר כי הלא חנון ורחום הוא ה' ולא יחפוץ במות המת רק זהו אם יאכל וחי לעולם וא"כ יהיה תואר אלוה וזהו הן האדם היה כאחד ממנו ודרשינן במדרש (ב"ר כ"א ה) כיחידו של עולם והוא הדבר שיהיו מיחסים לתואר אלהים לכך אמר הקב"ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות כי ידע כי בעו"ה תתנוצץ מינות בעולם על ידי עץ הדעת כי הוא טוב ורע:

וכשיבואו אורחים לביתו של אדם ואפי' הם עמי הארץ יכניסם בסבר פנים יפות. ומיד בבאם ישים לפניהם לחם לאכול. כי לפעמים העני רעב ומתבייש לשאול. לפיכך צריך ליתן לחמו ומימיו מיד בפנים מאירות. ואפי' יהיו בלב בעל הבית עצב ודאגה יסירם מלבו ואל יספר בפניהם בצרותיו ובתלאותיו. כי דברים אלו שוברים את לבם ומפיחין את נפשם, וכמדומה להם כי בשבילם הוא אומר, וכמעט אין לו שכר בעמלו, וינחמם בדבריו ויהיה להם למשיב נפש. וג"כ אל יספר בפניהם בכבודו ובעשרו מפני שנראה כמתכבד עליהם, ויכבדם כאדונים, שכן קראם אברהם אבינו ע"ה אדונים. ויעמוד לפניהם וישמשם הוא בעצמו, ואפי' יהיו לו כמה עבדים וכמה שפחות. מי לנו גדול כאברהם אבי' ששימש למלאכים ואע"פ שנדמו לו כערבים. וכל מה שעשה אברהם אבי' ע"ה למלאכים בעצמו עשה הב"ה לישראל בכבודו. וכל מה שעשה אברהם למלאכים על ידי שליח עשה הב"ה לישראל על ידי שליח מדה כנגד מדה. כדגרסינן בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים. אמ' ר' בירה אמ' רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הב"ה לבניו בעצמו. כתי' (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, וכתי' (במדבר יא. לא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים. כתי' (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב, וכתי' (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כתי' (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם, וכתיב (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור. כתי' (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, וכתי' (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו'. ומה שעשה אברהם אבינו ע"ה למלאכי השרת על ידי שליח, עשה הב"ה לבניו על ידי שליח. כתי' (בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים, וכתיב (שמות יז, ו) והכית בצור. ופליגא דר' חמא בר חנינא דאמ' וכן תאנא דבי ר' ישמעאל בשכר שלש זכו לשלש. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו (לעמוד הענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו) לבארה של מרים. ד"א ואקחה פת לחם וכתי' (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם א"ר אלעזר צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. מנא לן מאברהם אבינו, שנא' ואקחה פת לחם, ואח"כ ואל הבקר וגו'. רשעים אומרים הרבה ועושין מעט. מנא לן מעפרון, שנא' ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו' ולבסוף וישמע אברהם לעפרון וישקול אברהם לעפרון.

ושכר גדול למשמש לאורחים ע"י עצמו, כמו שמצינו באברהם במה שעשה למלאכים אפילו שנדמו לו כערביים. כדגרסינן במציעא פרק השוכר את הפועלים (פו, ב), אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכים בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה להם ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, (במדבר יא, לא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים. (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב. (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם וגומר. (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך על הצור. (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם. (שמות יג, כא) וי"י הולך לפניהם יומם: