Musar על שמות 22:18

וענין זה שאמרנו שהסעודה היתה כמו קרבן, רמזה הרב הגדול הרמב"ן ז"ל, ואמר שהענין אכילה הוא שהיה ראשון ראשון מסתלק, וענין ההסתלקות תבין מדברי מנוח, כי ברדת האש העליון היה הקרבן כלה מאליו כרמוז במנוח שעלה המלאך בלהב המזבח העליון שנאמר (שופטים יג, כ) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח השמימה. וידוע כי מנוח לא בנה מזבח רק הקריב על הצור. רק הכוונה בו בלהב המזבח העליון אשר משם ירד, ועל כן אמר לו (שם טז) אם תעצרני לא אוכל בלחמך, כי פיגול הוא לשם להקריב לאחד מן הכוחות, רק לשם המיוחד שנאמר (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו. זהו (שופטים שם) אם תעשה עולה לה' תעלנה, ואז ייטיב לו בעבורו כי יתעלה המלאך באור העליון ויתעלה בלהב המזבח העליון השמימה. כן אברהם לא היתה כוונתו להאכילה, כי יודע היה שאין מלאכים אוכלים, אלא כוונתו היתה לשם המיוחד אשר נתגלה כמו שכתוב וירא אליו ידו"ד שיוריד שפע וברכה כאלו הקריב קרבן בכוונה הגונה על גבי המזבח שמסתלק ראשון ראשון באש אל השמימה, כי יסתלק זה המאכל ומתוך כך יבא אליהם תוספות שפע וברכה ויתעלו אל אצילות, והאצילות יתעלה ויתייחד עם הסיבה ראשונה כענין שאמרו במלאך מנוח. וכתב הרמב"ן, ולא ידענו למה הרבה בלחם כל כך לג' אנשים, אולי ידע הסתלקות המאכל ראשון ראשון והוא כמרבה עולות למזבח, עד כאן לשונו^הגה"העיין ברקנטי פרשה זו בענין זה, מה היתר היה לאברהם אבינו להאכיל למלאכים, שנראה חס ושלום כמקריב להם::