Quotation_auto על שמות 22:18

ויצו ה' אלקים על האדם תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכשוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו לא ימצא בך מעביר בנו וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך לא ענש אלא אם כן הזהיר רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים אין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויצו אלו דינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר ונוקב שם ה'. אלקים זו ע"א וכן הוא אומר לא יהיה לך אלקים אחרים. על האדם זה שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם. לאמר זה גלוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו. מכל עץ הגן ולא גזל. אכל תאכל ולא אבר מן החי. כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זה ע"א מאי משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו מהר מן הדרך וגו' וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו איכא בינייהו גוי שעשה אלילים ולא השתחוה לה מאן דאמר עשו משעת עשיה מאן דאמר כי הואיל הלך אחרי צו עד דאזיל בתרה ופלח לה. תנו רבנן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר על הדם מן החי מאי טעמא דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו דמו לא תאכלו דמו בנפשו לא תאכלו. ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בו אתה אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו. למה לי למיכתב בבני נח ולמה לי למיכתב בסיני כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר כל מצוה שנאמר לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה רבי שמעון אומר אף על הכשוף דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וגו' כל שישנו בכלל כל שוכב ישנו בכלל מכשפה לא תחיה רבי אלעזר אומר אף על הכלאים דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך כבר. בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך וכו'. אלא מעתה ושמרתם מצותי וגו' חקים שחקקתי לך כבר התם ושמרתם את חקותי חקים דהשתא הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמורו. ודינין בני נח אפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה אמר ר' פפא האי תנא דבי מנשה היא אפיק ד"ך ומעייל ס"ך דתנא דבי מנשה ז' מצות נצטוו בני נח עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינין. כמאן אזלא הא דאמר ר' יהודה ויצו ה' אלקים על האדם. אלקים אני ולא תקללני אלקים אני ואל תמירני אלקים אני יהי מוראי עליך כמאן כיש אומרים. ותנא דבי מנשה אי לא דריש ויצו הני מנא ליה לעולם לא דריש והני כל חדא וחדא באפי נפשייהו כתיבי. עבודה זרה וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות. עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון. עריות דכתיב כי השחית כל בשר ואידך בעובדייהו הוא דקא מגלי. שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם ואידך קטלייהו הוא דקא מגלי. גזל דכתיב כירק עשב נתתי לכם ואמר ר' לוי כירק עשב ולא כירק גינה. ואידך ההוא למישרי בשר הוא דאתא. אבר מן החי דכתיב אך בשר בנפשו דמו ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא. סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה ואידך לברכה בעלמא. כלאים דכתיב מהעוף למינהו ואידך לצוותא בעלמא:

מכשפה אחד האיש ואחד האשה. אם כן מה תלמוד לומר מכשפה מפני שרוב נשים מצוים בכשפים. מיתתן במאי רבי יוסי הגלילי אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף. רבי עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. אמר ליה רבי יוסי הגלילי אני דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה. אמר ליה רבי עקיבא אני דנתי ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה אתה דנת ישראל מגוים שלא רבה בהן הכתוב אלא מיתה אחת. בן עזאי אומר נאמר מכשפה לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה. אמר ליה רבי יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה. אלא אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה. ולרבי יהודה נמי נהוו אוב וידעוני שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין הדא אמר קסבר רבי יהודה שני כתובים הבאים כאחד מלמדין:

כל שוכב עם בהמה מות יומת, תנו רבנן איש פרט לקטן. אשר יתן שכבתו בבהמה בין גדולה בין קטנה. מות יומת בסקילה. או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן כי הרוג תהרגנו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. למדנו עונש לשוכב, לנשכב מנין תלמוד לומר כל שוכב עם בהמה מות יומת, אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב, ולמדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב. אזהרה מנין תלמוד לומר ובכל בהמה לא תתן שכבתך, למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מנין, תלמוד לומר ולא יהיה קדש ואומר וגם קדש היה בארץ וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך. ורבי ישמעאל אזהרה לנשכב לבהמה מנא ליה, נפקא ליה מכל שוכב עם בהמה אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב, ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב, מה שוכב ענש והזהיר אף נשכב ענש והזהיר. דיני נפשות בעשרים ושלושה הרובע והנרבע בעשרים ושלושה שנאמר והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו. קא פסיק ותני לא שנא רובע זכר לא שנא רובע נקבה. בשלמא רובע נקבה דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה אלא רובע זכר מנא לן דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת, אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב, ואפקיה רחמנא בלשון שוכב מה שוכב הוא ובהמתו בעשרים ושלושה אף נשכב הוא ובהמתו בעשרים ושלושה: