Musar על שמות 32:14

יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים יט, ו). כתיב (משלי לא, כט-ל) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' [היא] תתהלל. רבות בנות, בדברים רבה פרשת וזאת הברכה (יא, ג), וזאת הברכה (דברים לג, א), זהו שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. מהו ואת עלית על כלנה, מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד, אדם הראשון אומר למשה, אני גדול ממך, שנבראתי בצלמו של הקב"ה. מניין, שנאמר (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם בצלמו. אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, אותו כבוד שניתן לך ניטל ממך, שנאמר (תהלים מט, יג) ואדם ביקר בל ילין. אבל אני, זיו הפנים שנתן לי הקב"ה עמי. מניין, שנאמר (דברים לד, ז) לא כהתה עינו ולא נס לחה. דבר אחר, נח אמר למשה, אני גדול ממך, שנצלתי מדור המבול. אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך. אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך. אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל. מניין, שנאמר (שמות לב, יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. למה הדבר דומה, לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, והאחד הציל את עצמו ואת ספינתו. למי מקלסין, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו. כך נח לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו, הוי ואת עלית על כלנה. דבר אחר, אברהם אומר למשה, אני גדול ממך, שהייתי זן לעוברים ושבים. אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים. ולא עוד, אלא אתה היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר. יצחק אמר למשה, אני גדול ממך, שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה. אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראיתה פני השכינה וכהו עיניך. מניין, דכתיב (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות. מהו מראות, מראות בשכינה. אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני. מניין, שנאמר (שמות לד, כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. יעקב אמר למשה, אני גדול ממך, שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו. אמר לו משה, אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך, ואני עליתי אצלן בפירבורין שלהן והן מתייראין ממני. מניין, שנאמר (תהלים סח, יג) מלכי צבאות וגו'. לפיכך אמר שלמה, רבות בנות עשו חיל וגו'. אמר הקב"ה, הואיל ונתעלה מן הכל, הוא יברך את ישראל, עד כאן לשונו:

אמנם חלילה לי להרהר אחר משה שיהיה במקצת מטיח כלפי מעלה. על כן נלע"ד דהענין הוא, משה ביקש מהקב"ה שיאמר לו פירוש הנבואה הקדומה, כי היה לו ספק בביאורה, ורצה ללמוד להבינה היטב. וזה כשאמר (שמות ה, ט) תכבד העבודה על האנשים וגו', אז היה משה רבינו ע"ה מסופק על הנבואה למפרע ששלחו הקב"ה לפרעה, אם היתה הכוונה להיותם נגאלים מיד, או לאחר זמן. כי נולד לו הספק מחמת זו ההכבדה, על כן אמר השיבני אם אתה גואלם כו'. וכן במרים קרא הקב"ה פתאום צאו שלשתכם ועם משה לא דיבר, והיה מסופק משה רבינו ע"ה מה ענין שקרא אותו, כי יש לזה ב' פירושים. האחד, כי הם לא היו מוכנים לנבואה שעסקו בדרך ארץ כמו שכתב רש"י. על כן הוצרך הנבואה להתפשט בהם באמצעית משה. השני, כי עשה הש"י זה כדי לזלזל אהרן ומרים, ומשה שומע ואז זלזולם יותר ממה כשהיה בסתר, והש"י עשה כן כדי שיהיה להם כפרה. כמ"ש פשט על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם כך וכך, ובזלזול דברים שקבלו נתכפרו. אבל אח"כ כשראה משה מרים נלקה בצרעת, ביקש משה שיאמר לו הקב"ה מה הקריאה שקרא אותו הש"י משמש. וכשאמר הקב"ה תסגר כי לא נתכפרה מרים, אז הבין משה שטעם הקריאה לא היה מטעם זה, רק מכח טעם הראשון. וכן בויפקוד אמר הש"י למשה (שמות כא, א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפני מומחין, אם פירוש הנבואה היא משה נקרא אלהים ונסמך מהש"י, אחר כך הוא יסמוך אחר וכן לדורות. או הקב"ה בכל דור ודור יפקוד. השיב לו הש"י (במדבר כז, יח), וסמכת את ידך. וכן ואתחנן דימה שהותר הנדר, ורצה להתבונן למפרע השבועה של לכן לא תביאו כו':

חביבין ישראל למקום שהוא לנו לאלהים ואנחנו לו לעם, בחר בנו מכל העמים ואין אמצעי בינינו, על כן כשחוטאים אינם נקראים עם ה'. ובמדרש (קה"ר ו, יא) ר' ברכיה בשם ר' לוי, משל למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס, כד הוה עביד חמר טב אמר מה חמרי דכרמי, וכד הוה עביד ביש אמר מה ביש חמרא דאריס. א"ל האריס, אדוני המלך כי הוה עביד חמר טב הוא דידך, וכד הוה עביד חמר ביש הוא דידי. בין טב בין ביש דידך הוא. כך מתחילה אמר הקב"ה למשה (שמות ג, י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את עמי בני ישראל. וכיון שעשו אותו מעשה מה כתיב תמן, (שם לב, ז) לך רד כי שחת עמך. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע, כד אינון חטאי דידי, וכד אינון זכאין דידך, בין חטאי בין זכאי דידך אינון, והם עמך ונחלתך, למה ה' יחרה אפך בעמך. א"ר סימון לא זז מחבבן עד שקראן עמו שנאמר (שם לב, יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, עד כאן: