Musar על שמות 32:27

וְרָאוּי לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי הָעֵגֶל בְּאָמְרוֹ (שְׁמוֹת ל"ב כ"ז) שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִפִּינְחָס בְּעִנְיַן קִנְאָתוֹ כמ"ש (בַּמִּדְבָּר כ"ה ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח. וּבְכָל עֵת הָיְתָה הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר מִדַּת הַגְּבוּרָה נִכֶּרֶת בְּנַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאַלּוּפִים הַגִּבּוֹרִים. וּמִמַּה שֶׁאָמַר א' מִן הַפִילוֹסוֹפִים: בְּחַר בְּמָוֶת יוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְהָיוּ בְּנֵי הֶעֲרָב קוֹרְאִים לְגִבּוֹר מְשֻׁגָּע.

אמר רבי יהודה בן תימא: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים (אבות ה כ). ראה איך הזהירו לעשות עצמו קל וגיבור על המצוות! וכן אמר דוד (תהלים קיט ס): "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך". וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכם: "ושמרתם את המַצוֹת" (שמות יב יז) – אל תקרי "מַצוֹת" אלא "מצווֹת": אם תבוא מצוָה לידך אל תחמיצנה, אלא עשה אותה מיד. וצריך מאוד קלות וזריזות וגבורה להִלחם נגד הרשעים, להיות אביר לב כמשה רבינו עליו השלום, שאמר (שמות לב כז): "שימו איש חרבו על ירכו". ובפינחס נאמר בו (במדבר כה ז): "וירא פינחס... ויקח רומח בידו". לכן היזהר בעצמך להיות זריז מאוד להיפרד מחברת רשעים, שלא להיות בעצתם ובהסכמתם. ועל הכל צריך זריזות לעשות תשובה: יחיש ולא יאחר בדרכי תשובה, ולא יהא שעה אחת רשע לפני המקום יתברך. ראה איך משרתי המלכים והשרים זריזים הם בשליחותם ובעבודתם – כל שכן שיש ליזהר ולהזדרז לעשות עבודת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

והנה אפרש תחילת המאמר ומתורץ אגב קושיא גדולה, איך אמר ששלשת אלפים נפלו בעגל, והרי ג' אלפים נהרגו מיד בני לוי, והם היו שהיו בעדים ובהתראה, וכמה וכמה מתו בהדרוקן אותן שהיו בעדים בלא התראה, וכמה וכמה מתו במגפה כמו שכתוב (שמות לב, לה) ויגוף ה' שלא היו לא עדים ולא התראה, א"כ איך אמר בעל המאמר ג' אלפים היכן הם, כאלו לא נחסרו כי אם ג' אלפים. ואין סברא לומר שאותן שמתו בהדרוקן ומגפה היו הפחות מבן ך' דוקא או היו מערב רב. על כן נראה שכמה וכמה אלפים מישראל שמתו בהדרוקן ובמגפה נוסף על ג' אלפים שנהרגו, רק שלאחר תשרי נתוסף סך גדול שהגיעו לעשרים, ומשה רבינו ע"ה כשידע מנין ישראל כמה היו קודם העגל, וידע אח"כ בעת ההיא המנין כמה מישראל שהגיעו עתה לעשרים כי הגידו לו, אז היה יכול לידע כמה חסרו: