Musar על שמות 4:25

ואין בכל המצות חביבה לפני הב"ה כמצות המילה. כדגרסינן במ' נדרים בפרק ארבעה נדרים התירו, תניא ר' יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו ע"ה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה, שנא' (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. א"ר יוסי, חס ושלום שמשה רבינו ע"ה נתרשל מן המילה, אלא כך אמ' משה, אמול ואצא לדרך סכנה היא, דכתי' (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, אמול ואשהה שלשה ימים, הב"ה אמ', לך שוב מצרימה. אלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה, שנא' (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא למשה רבינו ע"ה בקש אותו שטן להרוג אלא לתינוק, שנא' (שמות ד, כה) כי חתן דמים אתה לי. צא וראה, מי קרוי, משה או התינוק, הוי אומר התינוק קרוי חתן. דרש ר' יהודה, בשעה שנתרשל משה רבינו ע"ה מן המילה, באו אף וחמה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד ותקח צפורה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי, וירף ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות. באותה שעה בקש משה רבינו ע"ה להורגן, שנא' (תהלים לז, ח) הרף מאף ועזוב חמה וגו'.

וכן מבואר מדברי הספורנו על הפסוק, "ותקח צפרה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי" (שמות ד', כ"ה), וכתב הספורנו, "עשיתי זה כי אתה כשנשאתני והיית חתן לי התנית עמי שנמול את בנינו ונוציא מהם דם ברית, וכל זה אמרה לזכות משה לפני המבקש להמית". וכוונת הספורנו היא שהמלאך בא להרוג את משה על שהתעצל במצות מילה, ואז אמרה צפורה אשתו שכשבעלה נשא אותה התנה עמה שימולו את בניהם, ואמירת צפורה היתה לימוד זכות על משה רבינו שבאמת הוא מחשיב מצות מילה וזה הועיל שהמלאך יעזבנו ולא יהרגנו. ומבואר מכאן את הכח של דיבור האדם, שמשמע מדברי הספורנו שרק על ידי אמירתה הועילה להצילו, אבל אם לא היתה אומרת כלום לא היתה זכות זו מועלת לו כלל.