Musar על שמות 4:6

הפרשה ועניינו של יום דהיינו ענין יציאת מצרים יש להם דמיון, כי בצרעת מצינו בהגואל הנביא אשר לא קם כמותו ידו מצורעת (שמות ד, ו). וכן להיפך בגדול שבתועבות מצרים הוא פרעה שאמר (יחזקאל כט, ג) לי יאורי כו', כתיב (שמות ב, כג) וימת מלך מצרים פירשו רז"ל (שמו"ר א, לד) שנצטרע כו'. וכן לענין טהרה, ישראל היו במצרים כמצורע מוסגר, שאין עבד היה יכול לברוח. ובטהרה בפסח מצרים כתיב (שמות יב, כב) ולקחתם אגודת אזוב כמו במצורע, ובזוהר תנא (ח"ב לה, ב) כתיב ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, אגודת אזוב למה. בגין לבערא רוח מסאבא, ולאחזאה בפתחיהו בהנהו תלת דוכתי מהימנות שלימתא, חד הכי וחד הכי וחד בגווייהו, ובגין כך (שמות יב, כג) ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, משום דחמי שמיה קדישא רשים על פיתחא, עד כאן:

וזהו סוד (שמות ד, ו) צרעת יד משה רבינו ע"ה, ופרעה נצטרע, וחילוק גדול יש. נצטרע פירושו, הצרעת דבוקה בו. מצורע פירושו, מוציא רע חוצה. ואם תשאל מנין היה לו למשה סיג שהוצרך להוציאה, הלא קרן אור פניו והוא אספקלריא המאירה, וביום הולדו כתיב (שם ב, ב) ותרא אותו כי טוב הוא, ונתמלא הבית אורה (שמו"ר א, מז). תשובה, זה הסיג אינו היה בו בעצם מצד עצמו, רק מכח השתתפות. הנה בריאות העולם אדם קין הבל, ישראל נקראים אדם. ונודע מ"ש המקובלים הבל משה גלגולו באמצעית ש"ת, קין נתגלגל לזכך ביתרו. והנה הרג קין את הבל מחמת תאומה יתירה, וזאת התאומה נתגלגלה בצפורה, ויתרו שהוא קין עשה תשובה והחזירה למשה שהוא הבל, ומשה [היה] רועה את צאן יתרו (שמות ג, א), כי יתרו רצה להחזיר לו צאן הבל, ומשה רבינו ע"ה לא רצה לקבלם כמו שאמרו רז"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו, קין אמר לית דין ולית דיין, ויתרו תיקן (שמות יח, כא) ואתה תחזה. הרי בדיבוק משה עם יתרו תיקן קין בהבל:

ומי שאין בו המדה זו, לא זו שאינו זוכה לזה שידונו אותו לכף זכות, אלא אף נלקה, כדאיתא במסכת שבת פרק הזורק (צז, א) אמר ריש לקיש כל החושד בכשרים לוקה בגופו, שנאמר (שמות ד, א) והן לא יאמינו לי וגו'. אמר לו הקב"ה, משה כבר ישראל הם מאמינים בני מאמינים. (הג"ה, כלומר כבר גלוי וידוע לפני שהם מאמינים, כי כן יהיה לעתיד (שמות יד, לא) ויאמינו בה' וגו'). מאמינים דכתיב ויאמינו בה'. בני מאמינים דכתיב (בראשית טו, ו) והאמין בה'. אבל אתה אין סופך להאמין, דכתיב (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי. ולקה דכתיב (שמות ד, ו) ויאמר לו ה' עוד הבא נא ידך וגו', עד כאן: