Parshanut על במדבר 17:2

אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן. בכל מקום שלא אמר לאמר לישראל נאמר אלעזר סתם או אלעזר הכהן, כמו בפרה אדומה, וכאן אמר למשה וציין אותו בן אהרן. והנראה דעיקר המחלוקת היה מאליצור בן שדיאור וחביריו הנשיאים, והמה אמרו, כי הכהונה ניתן לבני אהרן ולא לבני משה, כדברי הראב"ע, שבני משה לא היו מיוחסים מצד אמם ובני אהרן היו מיוחסים מצד אמם, וכמו שאמרו אחות נחשון הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, א"כ היחוס מצד שאחי אמם נשיא, והמה נשיאים בעצמם וראוים להקריב קטרת מכש"כ, ולכן אמר אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן, שהוא כהן מצד אביו, שבשבילו זכה, וכמו שאמר הנה אהרן אחיך הלוי מעיקרא הוא לוי עכשיו הוא כהן, ובשביל ושמח בלבו זכה שיהיה על לבו כו', והוא כהן מצד אביו. ודו"ק.

וירם את המחתות כו', דשני דברים מפרש בסנהדרין מדוע שורפין דבר שנכשל אדם בו, משום תקלה ומשום קלון, עיי"ש דף נ"ה, לזה אמר כי קלון ליכא, כי הקריבום לפני ד', שלא הקריבו בזה לאחר רק להשי"ת, ותקלה ליכא, כי אדרבא ויהיו לאות לבני ישראל, והמה היו האות המורה אשר לא יקרב איש זר כו'. ודו"ק.

ואת האש זרה הלאה כי קדשו. פירוש, דהם לקחו אש מעל המזבח, כדין קטרת אצל אהרן, וא"כ המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב, אך תמן כי לא אינתיק למצותה, אבל כאן הא אינתיק למצותה, וכמו דאמר סוף טרף בקלפי, אע"ג דאם זר יקח מחתה ויוריד לתוכה גחלים ממזבח ודאי דהוי לא אינתיק למצותה, בכ"ז כאן כיון שעפ"י צווי משה מהשי"ת עשו, והמחתות נתקדשו ע"י עבודה בקטרת, הרי מקרי אינתיק למצותה, ולכן אמר ואת האש זרה הלאה כי קדשו המחתות והוי אינתיק מע"ג מזבח למחתה, ואין בזה משום לא תכבה. וברור.