Parshanut על במדבר 18:31

ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם. בלשון רבים אין דוגמתו. ונראה, דבכל מקום מרבה אפילו בקבר (ואף לר"מ דסבר דמעשר אסור לזרים), ולכן סד"א, דבטומאה היוצא מגופו לא אכלי (יעוין בכורות ל"ב), אמר וביתכם, ובנשים רבות מוכרח להיות נדה ויולדת וזבה, ומותרין במעשר.

כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהמ"ע ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. פירוש דלעיל כתוב ויאמרו בנ"י כו' הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות ויאמר ד' אל אהרן אתה כי' ובית אביך תשאו את עון המקדש, בכלל זה גם הלוים, ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם, שיזהירו הלוים כו' שלא יגעו אליכם בעבודתכם, רש"י, ואח"כ מפרש הכתוב ושמרו כו' אך אל כלי הקדש כו' לא יקרבו, ואח"כ אמר ד' לאהרן ואני הנה נתתי לך כו' ולבני לוי הנה נתתי כל המעשר כו' חלף עבודתם אשר הם עבדים את עבודת אה"מ ולא יקרבו עוד בנ"י כו' לשאת חטא למות ועבד הלוי והם ישאו עונם, הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם מוטל להזהיר הזרים, ואח"כ אמר בתרומ"ע שמלוי לכהן ונחשב ללוים כתבואת גורן כו' כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהמ"ע ולא תשאו עליו, פירוש, על אהמ"ע חטא בהרימכם את חלבו ממנו, שכמו שעבור שהלוים נושאין עון המקדש עבור מעשר שלהן, כן נושאין הכהנים עבור התרומ"ע עון הכהונה, וקא דריש הגמ' הא אם לא הרים חלבו נושא חטא של אהמ"ע, וע"כ דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה, דאל"ה הא צריך להפריש כדי לאכול ותו לא ישא עון אהמ"ע. ומתורץ קושיית תוס' קדושין מ"ו. עיי"ש ודו"ק.