Parshanut על במדבר 26:61

וימת נדב ואביהוא לפני ד' בהקריבם כו' במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר כו'. מד"ר פ' אחרי אמר ר' מאיר וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהן למיתה משל למלך שהי' משיא בתו כו' הריני מערבב שמחת בתי כו'. יתכן עפ"י דברי המדרש כן, דבפ' קדושים ר' ברכי' כו' ואתה מרום לעולם ד' לעולם ידך בעליונה בנוהג שבעולם בו"ד יושב בדין בזמן שהוא נותן דימוס מקלסין אותו ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו מפני שהן יודעין שיש שטף בדינו אבל הקב"ה אינו כן אלא בין במדת הטוב בין במדת הדין ואתה מרום לעולם ד', פירוש, דאם לבשר ודם יחטא אדם הורגו לפי המשפט, אבל מה שיש צער לאביו שאין לו בן, זה שלא במשפט אך בחנם, לא כן בממה"מ הקב"ה אם מעניש לאחד כולם חייבים, הבן חייב והאב ג"כ, וזה שיש שטף בדינו, שבמדת בו"ד יש אחד מה שאינו חייב וסובל העונש, ולכן נדב ואביהוא שנתחייבו מיתה מהר סיני, שאכלו ושתו ויחזו אלקים, אבל הצער לאהרן לא היה בדין, לכן המתין עד כאן, שבא אהרן לכפר בעגל חטא העגל, וגם הוא חייב הצער לכפר על עון העגל שעשה, משא"כ אז עדיין לא היה חייב אהרן. וזה ובנים לא היו להם, הא אם היו להם בנים לא מתו, בשביל שהבנים לא יהיו להן אב, ואי משום צער אלעזר ואיתמר שמתו אחיהם [שהן לא נתחייבו לא בעגל ולא במדבר סיני], ויכהן אלעזר כו', שהיה להם עלוי ע"י זה, שנתהוו כהנים במקומם, ולכן מתו בני אהרן. והבן.