פירוש על במדבר 26:61

וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה' כתיב בפ' שמיני וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ופירש"י היום אבל אנינות לילה מותר ומק' הרמב"ן למ"ד מפני אנינות נשרף א"א שאנינות לילה מותר דא"כ למה שרפוה וגם יש לדקדק שהתחיל בלשון רבים הקריבו ומסיים בלשון יחיד ואכלתי וישמע משה וייטב בעיניו ופירש"י הודה ולא בוש וק' ממ"נ אם הוא סברא פשוטה דדורות משעה לא ילפי' א"כ מה ולא בוש שייך כאן היתכן שח"ו ידבר שקר ויאמר ילפי' דורות משעה, ואם סברא זו לא פשוטה היא הלא לדעת רש"י זה הי' עיקר תשובתו של אהרן ולמה לא נרמז דבר זה בתשובתו של אהרן ועוד יש לדקדק מה שייך לומר ותקראנה אותי כאלה למה לא אמר אותנו שהיו כולם אוננים, ונ"ל לפרש על אופן אחר דלכאורה אנו צריכי' להבין הלא קי"ל דיחוי מעיקרא חוזר ונראה נראה ונדחה אינו חוזר ונראה א"כ האיך אפשר שאנינות לילה מותר הלא ביום הי' נראה ונדחה ושוב אין חוזר ונראה אך ז"א דלא הי' נדחה אך מכהן זה ביום והיה מותר גם ביום לכהנים אחרים ולא מקרי נראה ונדחה ולכאורה גבי אהרן שהיו כל הכהנים אוננים ביום והיה ביום נדחה לגמרי מכהנים א"כ אף בלילה אסור אבל אם היו מתים נדב ואביהו קודם הקרבת הקרבן ואח"כ הקריבו וזרקו הדם היה דיחוי מעיקרא וחוזר ונראה לכן אמר בתחילה הקריבו את חטאתם ואח"כ ותקראנה אותי כאלה וא"כ הוא נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה אפי' בלילה:

אביהוא. הבי"ת בחירק:

"וימת נדב ואביהוא, בהקריבם אש זרה לפני ה'". והנה בפרשת שמיני (ויקרא י, ב) מרבים חז"ל למנות חטאים שבגינם מתו, ראה מה שכתבתי שם. (פ' פינחס תשס"ג)