Parshanut על במדבר 3:41

ולקחת את הלוים לי אני ד'. הנה בכל מקום אני ד' הוא הפסק מאמר שמסיים, שאני ד' המצוה ואין לך רשות להרהר או שאני מבטיח ואני ד', אבל באמצע הדבור לא שמענו. ויעוין סנהדרין דף פ"ג אני ד' הפסיק הענין ובירושלמי בכורים. והנראה, דתמורת בכור אמרו דאינה חלה רק ברשות הבעלים שהקדושה באה ברשותו, לכן אמר שאיך יכול להמיר הבכורים הנתונים להשם, והלא כהן בבכור שהבכור מתנה לו אינו יכול להמיר, על זה אמר, שאני ד', והקדושה חלה ברשותי, שלגבי הבכורים הנני כמו הכהן והבעלים וכמו שפירש בפ' בהעלותך כי לי כל בכור כו' ביום הכותי כו' הקדשתי אותם לי, שהשם יתברך היה המקדיש, ותמורת בכור אינו קרב, רק ירעה ויאכל במומו, לכן הלוים לא היו מקריבין רק נתונים לעבודה. ולכן אהרן ובניו לא היו מן המנין, שהמה היו המקריבים והיו קדש קדשים, ולכך לא היו תמורת הבכורים. ודו"ק. וכן אמרו עשה קרב כמקריב, וכמו שתמורת בכור אינו קרב אינו מקריב. ודו"ק.