Parshanut על במדבר 30:13

ואם הפר יפר כו' אחרי שמעו. פירש בספרי אחר שקיים, ופירוש, דאם קיים בלבבו הוי מוקם, לכך מתיחס אל השמיעה לבד, ופי' דסבירא לי ופשט המקרא הוי כאלו כתוב הפר יפר אחרי יום שמעו, ומפני שאינה יודעת מתי שמע, לכן ישא עונה. וכתוב אחרי שמעו למאן דאמר במ"ר אחרי סמוך, דאם הוי זמן הפרה רק יום ולילה לא מע"ל משכחת דשמע קודם שקיעת החמה ואינו מפר רק עד הערב, א"כ כי מפיר סמוך לשמיעה בערב ג"כ אינו מופר ונשא עונה. ולמ"ד הפרת נדרים מעל"ע, יפרש אחרי מופלג, דפליגי תנאי במ"ר פ' מ"ד. יעוי"ש. וכתוב ונשא עונה רק בבעל, לא באב ובארוסה, משום דאם אינה יודעת והוא מפר וגורם לה תקלה נוטל עונה, וכאילו הוא חטא, זה רק כשהגיעה לעשרים שנה, דבת עונשין בדיני שמים הויא, אבל ברשות האב והארוס אינה רק בימי נערותה, שאז אינה בת עונשין ביד"ש, לא כתוב ונשא עונה. ודו"ק.