משך חכמה
כי מכרנו כו' כל העושר אשר הציל מאבינו לנו הוא ולבנינו. רמז מכאן לתקנת חכמים לכתובת ב"ד דבירושלמי מבואר דהוי כנוחל מן האם דאין הבכור נוטל פי שנים (עיין אור שמח) לכן אמרו כי הוי כסף נדוני' שלהם לכן המה להם היינו הנשים ולבניהם הזכרים אחרי מת יעקב כמו כל כסף נדוני' שתקנו חכמים כתובת ב"ד ודו"ק.
משך חכמה
כי מכרנו ויאכל גם אכל כו'. הנה דע דהתורה שללה ומנעה דין העבדות בעמו ישראל וגם שאין האדם רשאי למכור עצמו לעולם, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. וזה היה בהם ידוע מאבינו אברהם. ולכן כאשר שלחו אחי יוסף כו' ושא נא לפשע עבדי אלדי אביך, ואח"ז באו ואמרו לו הננו לך לעבדים, אמר להם התחת אלדים אני, שכיון שהנכם עבדים לד' לא תוכלו להיות עבדים לאדון אחר, אם לא יהיה במקום אלדים. וכן דריש בירושלמי, דעבדים פטורים מק"ש, משום ד', אלדנו ד' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד. ולכן השבטים שאמרו ליעקב אבינו שמע ישראל כו' לא היו יכולים להיות עבדים לאדון אחר. אך התירה תורה מכר לזמן, וזה רק באנשים, אבל בנשים היא אינה מוכרת עצמה כלל, רק אביה יכול למוכרה כשהיא קטנה, אבל לא לאיש אשר לא יוכל ליעדה, כמו לקרובים וכיו"ב, והוא רק מכר לאשות, וכן מקדשה אביה לעולם כשהיא נערה, דרק ענין האשות שלה מסרה התורה לאביה. וזה בישראל שקנויים לד' לבדו, והוא אדונם לא אחר, אמנם בעו"ג הדין דמוכר בניו ובנותיו לשפחות לעולם כמו שאמר הכתוב מהם תקנו עבד או אמה (רמב"ם פ"ט מהל' עבדים), והדין דיש לשכירות מתחלה ועד סוף, והוי מלוה, וכמו דאמרו בקדושין ס"ג מ"ח. והרמב"ם פסק דמקדש במלוה אינה מקודשת, ובמכר פסק דבמלוה מהני' לכן הקונה שפחה במלוה קונה. ולכן אמרו, כי יעקב היה פועל לזמן והוי שכר פעולה כמלוה, ואם היה כמו קדושין הלא אינה מקודשת, רק היה כמו מכר דמועיל במלוה והיו קדושין שלנו כמו מכר, שבן נח יכול למכור בנותיו גם לשפחות, ומכש"כ לבעליהן, וזה כי מכרנו. ומשיחתן של אמהות למדין תורתן של בנים, שנחלקו שאול ודוד בפ"ב מסנהדרין ודו"ק.