משך חכמה
ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם פירוש באזני אלהי הנכר דהוה תכשיטי ע"ז ואסורים להדיוט בהנאה ולפ"ז נראה דהך אשר בידם קאי ג"כ על הע"ז והוא עפ"י מה ששנינו כל הצלמים אסורים כו' רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר. וזה שאמר את כל אלהי הנכר. מה המה אלהי הנכר אשר בידם כרשב"ג דמי שיש בידו כל דבר ואת הנזמים אשר באזני אלהי הנכר. או אפשר דהנה ע"ז של עו"ג עד שלא באו ליד ישראל מצי גוי לבטלינהו ומשבא אינו מבטל. ולכן אמר אשר בידם דכיון שבאו לידם תו לא מהני להו בטול ודו"ק. אולם לשיטת הרמב"ן הוא דרבנן ומה"ת מצי לבטלינהו צ"ל דקיים מצות דרבנן. ועיין מש"כ הרמב"ן בפירושו כאן דברי נועם.
משך חכמה
ויטמן אתם יעקב ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד ר' ישמעאל ב"ר יוסי דלית אתון סגדין להדין טורא אלא לצלמוי דתותיה דכתיב ויטמון יעקב כו'. ובזה מבואר המקרא במלכים ב' י"ז עד היום הזה כו' וכמצוה אשר צוה ד' את בני יעקב אשר שם שמו ישראל. דהכוונה דבשעה ששם שמו ישראל אז הטמין הע"ז תחת האלה עם שכם ועובדים לע"ז זו שתחת ההר. וכזה דריש במד"ר פ' וישלח על קרא דגוי וקהל גוים. את הקרא דגבי אליהו שתים עשרה אבנים כו' אשר היה כו' ישראל יהיה שמך יעו"ש ודו"ק.