משך חכמה
והעלה הכהן את העולה כו'. לא זכר הקטרת אימורי חטאת ואשם כאן. ומשום זה מפרש התו"כ הך העולה לאו ע"ש פרטי מקרבן עולה, רק על האשים הנקטרים מן האברים, הן אימורים, החלב ושתי הכליות, וכמו דמצאנו בדה"י בפסח דיאשי' וישחטו הפסח כו' ויסירו העולה כו' למפלגות ד' וכן כאן כיון בזה העולה והמנחה, ומפני זה כלל האימורים עם העולה ללמד, שאעפ"י שהעולה או האשם לא נשחט לשמו ואין על האשם שם אשם ג"כ קרב הוא ומנחתו ונסכיו כמפורש במנחות דף צ"ו. ולכן אמר בתו"כ והעלה הכהן את העולה ואת המנחה אעפ"י ששחטה שלא לשמה, לכן כלל כולן בשם כללי העולה להקטיר האברים וגם החלבים וכל האימורים, שכולן עולין במזבח (לבד חטאת דפסולה שלא לשמו), להורות דגם הכשרים שלא לשמה יעלו הן ומנחותיהן במזבח וכן נסכי יין כדין מנחה. ודו"ק. ואם דל הוא ואין ידו משגת. פירוש דל נקרא ע"ש חסר, כמו חסר בשר דלות ורקות, או חסר רעים ואוהבים, ובכפילות הוא אבר מדולדל כמו מירוק יקרק שנפרד לגמרי מחיבורו. וכל הקרבנות צריכות דעת לבד ממחוסרי כפרה, שאינן צריכין דעת כדי להאכיל אותן בקדשים, וחטאת מעכבו מלאכול בקדשים. לכן בקרבן עולה ויורד צריך שיהא מדעת, לכן אם יפריש אחר צריך שיהא מדעתו, שיתרצה לזה ואימור לא ניחא ליה בכפרה דחבריה, שאינו רוצה להנות משל אחרים, אבל במצורע שאין צריך דעתו, ויכול להביא אחר עליו קרבנו, לכן כתוב ואם דל הוא, נפרד מחביריו ואין לו אח ורע שיחוש על שהוא מעוכב כפרה, ולא תשיג ידו, שאין לו במה להביא, לכן כו', אבל על מדירו אם הוא עשיר לא חס רחמנא. יעוי' ערכין י"ז. ודו"ק היטב. ולכן בפ' עולה ויורד לא כתוב ואם דל הוא.