משך חכמה
בתו"כ וכפר על המטהר מטומאתו ולא מזובו. מה שפירש הק"א לא נהירה, דאיך כתב זה אצל עשיר שקרבנותיו בהמות, וקרבן זב הוא עופות, ופשיטא דלא סגי בחד קרבן והו"ל למיכתב גבי עני דקרבנותיו עופות. וע"כ נראה יותר כפי מה דאיתא לקמן פרשת זבים פרק ט' מזובה ולא מנגעה ועיין נדה ל"ז, והכא נמי הפירוש כן אע"ג שהוא עדיין זב מביא קרבן מצורע, ולא אמרינן דצריך להמתין עד שיספור ז' נקיים של זיבה. ובזה ניחא דכתביה רחמנא גבי חטאת להורות, דבאשם ליכא לאשכוחי, דכשהוא זב הרי לא הותרה ביאה במקצת של בהונות, משום דהוא זב, וע"כ באופן דנעשה זב אחר הבאת אשם קמ"ל, דאע"ג דבעי למיספר ז' מ"מ מצי מייתי חטאתו ודו"ק.
משך חכמה
ואחר ישחט את העולה. יתכן דהורה דשחיטת קדשים מצוה בבעלים וכמו דפרש"י פסחים ז'. לכן כ"ז שלא נזרק עליו דם החטאת הוי מחוסר כפורים ואסור לכנוס במחנה שכינה, אבל כיון שנתכפר מהחטאת הוי כטהור ומצוה שהמטהר מטומאתו ישחט העולה.