משך חכמה
ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמו לכפר כו' יוציא. בתו"כ ובגמרא דף ס"א וכולן מטמאין בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א ור"ש, וחכ"א אין מטמאין בגדים כו' אלא האחרון הואיל וגמר ביה כפרה. ובמאי פליגי. ועיין תוספות ישנים. ונראה דאם נשפך דם השעיר טרם שזרק ממנו על המזבח, הלא כילה כבר דם הפר וצריך להביא עוד שעיר להזאות שע"ג המזבח, א"כ הפר לא ראה את השעיר, דכבר כילה דם הפר והשעיר האחרון לא בא, לכן לחכמים דאינו נשרף אבית הדשן, ומטמא בגדים רק אחרון, מצי להיות דהשעיר המטמא בגדים לא ראה ולא נשחט עדיין בעת היות דמו של פר, ולזה אמר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, ואת להפסיק בין פר להשעיר, אבל ר' שמעון לטעמיה אזיל בב"ק דף ס"ה ואת הדר ערביה קרא והאי דכתב את לאפסוקי בין פר, שהוא של כ"ג ומכפר אכהנים, לשעיר, שהוא של עדה ומכפר על העדה, א"כ קאי על השעיר הבא בהדי פר כאחד שמטמאין בגדים. ודו"ק.
משך חכמה
ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא. הנה פרט אותם, אף דבחלב החטאת כלל אותם להקטר' משום, דכאן הוה כמו מילואים בכה"ג תחילה במקום כמו שאמרו ריש יומא, וסד"א דהוי כמו מלואים בשמיני דפר אהרן נשרף ושעיר העם נאכל, לכן אמר דלא כן, רק פר אהרן ישרף, וכן שעיר העם משום, דשניהן הובא דמם בקדש, שבמלואים היו חיצונים, לכן חלק בין אהרן לעם, אבל בהקטרה גם במלואים נקטר החטאת כתב סתם ודו"ק.