משך חכמה
והשרף אותם יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים. לא כ' וטמא עד הערב, וכמו שכתב גבי כהן השורף את הפרה, משום דביוהכ"פ אינן מקריבין רק קרבנות שזמנן קבועים ודוחין את הטומאה ודוקא טומאת טבול יום, אבל טומאת עצמו כשיש מים לטבול לא הותר וצריך לטבול, וכדאמר בירושלמי פרק כיצד צלין היו הצבור מגעי שרץ, עושין בטומאה, שאין מים לטבול, אבל יש מים לטבול, אינן עושין בטומאה. ושם מצינו לפרש דוקא גבי פסח, דשוחטין וזורקין על טבול יום, אבל לא על טמא שרץ, וא"כ בשיש מים לטבול לא דחי טומאה והוי כיחיד. אבל מסתברא גם בכהן טמא בקרבן צבור, דצריך לטבול, דטבול יום קילא טומאתו, כמו לענין כהן, ששמש בטומאה אחיו הכהנים מפצעין את מוחו, מסתברא דוקא טמא, לא טבול יום ועיין ראב"ע, וביום הכפורים אסור לאכול, ולכן לא כתב וטמא עד הערב, משום דבצבור דחויה טומאה, ולאכול אסור, ואי משום מגע תרומה, הא אסור ביוהכ"פ ליגע באוכלין, עיין מג"א סימן תרי"ב ודו"ק.