Parshanut על ויקרא 16:6

וכפר בעדו ובעד ביתו. מנין שבשם כו' מנין שבאנה נאמר כאן כפרה ונאמר בחורב כפרה כו'. והא דלא ילפינן דבעגלה ערופה באנא משום דנוסח הלשון כתיבא באורייתא ולא נאמר אנא. וטעמא דהיכא דכתיב שהאיש יכפר לשלול יכולת הכפרה מן האיש ולהראות כי הוא ברחמים ותחנונים ואין תפלתו קבע לאמר שהשי"ת מחויב למלאות רצון בקשתו כתיב אנא בתחנונים. לכן בחורב שמשה אמר אולי אכפרה יחס הכפרה לעצמו אמר באנא בלשון תחנונים. ומיניה יליף לכ"ג דכתיב וכפר שתלה פעולת הכפרה עליו לכן צריך לומר באנא משא"כ בעגלה ערופה שלא נתיחסה פעולת הכפרה אל הזקנים לא צריכי לומר אנא ומש"ה לא מסיק הגמרא רק בקשיא דכל קושיא יש לה תירוץ ודו"ק.

וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו. ולא מסתברא לרבות, דביתו מיקרו גם בניו, ואם כן אם ימותו בניו ביוהכ"פ באמצע עבודה יהא מעכב, ותורה דרכיה דרכי נועם, לכן מסתברא רק אשתו, משום דזה יוכל לישא אחרת. ולכן בעבד דנרצע דכתיב בי' אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני חזינא דהקפיד התורה שיהיו לו בנים לכן גם אהבך ואת ביתך דרשינן שיהיו להרב אשה ובנים וכמו דכתיב כי טוב לו עמך שיהיו שניהם שוים. יעו"ש קדושין כ"ב ודו"ק.