Parshanut על ויקרא 19:20

לא יומתו כי לא חופשה. תו"כ. הא אם חופשה הרי אילו חייבין מיתה. ר"ש וכו' עירה כל הפרשה כולה לכי לא חופשה מלמד שאין גומר בה כ"א שטר גומר בה. לפי הסוגיא דגיטין דף מ"ג, דמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת ומאי מאורסת לעבד עברי מיוחדת, א"כ הפירוש הא אם חופשה ה"א חייבין מיתה, דלאחר שחופשה בעל אותה, ואמרינין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמיר וקדיש לשם קדושין ובמיוחדת אליו לאחר שחופשה כמקדם אבל ר' שמעון סבר בפרק המדיר בקטן שקדש, שאם בעלה משהגדיל, או שקדשה בפחות מש"פ ובעל אותה אח"ז, דאם בעלו לא קנו, דלא בעיל אותה לשם קדושין גמורים ולא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו ב"ז בכי האי גונא, א"כ הא דאמר אם חופשה ימותו הוא ע"כ בבעל אותה בפירוש לשם קדושין ומאי קמ"ל, ולזה אמר דאשמעינין, דרק שטר גומר בה לא כסף. כנ"ל. ועיין בסוגית הש"ס שם ודו"ק.