Parshanut על ויקרא 20:13

ואיש אשר ישכב את זכר תועבה עשו שניהם. פירוש כי אמרו שזממא נתן הש"י באשה, שאל"כ היתה תובעת ונרבעת בשוק, הוא כי הבושה גדול אצלה, לכן אמרו ביבמות שהוא מרגילה, משא"כ בזכרים המה שניהם שוין לסבת התועבה וזה עשו שניהם, כי המעשה באה משניהם.

מות יומתו דמיהם בם. לפי השקפה הראשונה קאי על האשה והבהמה, ולמה לא כתב זה גבי אדם הרובע בהמה. והוא נאות לשיטת ר' שמעון, דשרפה חמורה מסקילה, וקמ"ל דסד"א, דאם היא בת כהן מאורסה או נשואה תהא מיתתה בחמורה, זה שרפה, לכן כתב דמיהם בם, שלעולם מיתתה בסקילה. והוא משום דכי תחל לזנות כתיב ואין זנות בבהמה, וכמו שאמרו בסוף תמורה וביבמות נ"ח, יעו"ש, ולכן לעולם מיתתה בסקילה. ודו"ק.