Parshanut על ויקרא 20:15

ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו ואשה אשר תקרב כו' והרגת את האשה ואת הבהמה. לפי מה שחידש רבינו הגר"א באליהו רבא למסכת נדה, דאשה קטנה הנרבעת אין הבהמה נסקלת על ידה, דפתוי, קטנה אונס וליכא תקלה על ידה, אבל בקטן הבא על הבהמה, נסקלת הבהמה על ידו, דאין קשוי אלא לדעת, ורצון גמור הוא ובר קטלא, רק רחמנא חס עליה והוי תקלה גמורה ונסקלת הבהמה, לפ"ז א"ש הא דבאשה כתיב והרגת את האשה ואת הבהמה, היינו היכא דהיא בת עונשין נסקלת הבהמה על ידה, אבל באיש כתיב באנפי נפשיה מות יומת האיש ואת הבהמה תהרוגו, היינו אף אם השוכב אינו איש שהוא קטן, ג"כ הבהמה תהרוגו. ודו"ק. וא"ש מה דתניא בפרק ד' מיתות נ"ה זכר בן ט' שנים ויום אחד כו' והאשה המביאה את הבהמה כו' ולא תני שלשה שנים באשה, דבקטנה אין הבהמה נסקלת על ידה. אבל מהא דמייתי סייעתא לרב משמע דדייק, דבנשכב זכר מיירי מדלא תני באשה בת שלש מוכח, דבאשה לכל עריות כן לא תני, ורק בזכר דנשכב בן תשע הוי רבותא. יעו"ש ברש"י. סוף דבר הדבר נכון בלשון הכתוב ובברייתא בס"ד. ועיי"ש כדברי הגר"א ודו"ק.