משך חכמה
והוא אשה בבתוליה יקח. בהוריות דף ב' בעי כו' משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחי דחי או מיפטר פטור יתיב רב פפא כו' תניא אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומין מנין ת"ל והוא ע"כ. ותמוה למה בעי אם נצטער דוקא ולא אם נעשה בעל מום, ועוד פירוש מידחי דחי וכו' לפי רש"י תמוה, ותו איך יליף מוהוא לרבות, טפי משמע למעט, ותו מה דבר חכמה ראה בו. אולם פירושו עמוק עפ"י איזה הצעות. תניא בתו"כ מכילתא דנגעים סימן קנ"ב והצרוע אשר בו הנגע אעפ"י שהוא כה"ג לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אעפ"י שהוא מנוגע כו', וכן כתב רמב"ם שעשה דוחה ל"ת [ולכאורה צ"ע הא איכא ל"ת ועשה דוקדשתו כי את לחם אלקיך. אך עיין תוספות ב"מ כ"ט ע"ב ועוד בימי חלוטו אינו קדוש, וכמו שכתב רמב"ם גבי נזיר כיון דאינו עולה יעו"ש], וזהו דבעי כיון דליכא גביה לאו דפריעה ופרימה מי אמרינן דמדחא דחיא עשה לל"ת, הא לשאר דברים מוזהר ככה"ג, ודוקא פריעה ופרימה נדחה מעשה דהצרוע אשר בו יהיה הנגע ראשו יפרע כו' או מיפטר פטור מכל דיני כהונה גדולה והוא כהדיוט לכל דבר, וא"כ האיבעי' דוקא על נצטרע. ופשיט דפירוש דהך ברייתא עפ"י מה דאמרינן, בתו"כ פסקא ע' איש איש מזרע אהרן והוא צרוע אין לי אלא מזרע אהרן אהרן עצמו [פירוש כה"ג] מנין ת"ל והוא, וקאי והוא צרוע על כה"ג, וא"כ שפיר יליף מגז"ש והוא אשה בבתוליה יקח מוהוא צרוע או זב, דשניהם מדברין בכה"ג והוא כאילו קאמר אעפ"י שהוא צרוע, בכ"ז אשה בבתוליה יקח ומיניה יליף לעבר מחמת מומו, וממילא מוכחא דמצורע בכ"ז הוי כה"ג. ומחמת שהבין עומק הדברים נשקיה כו' ודו"ק. ומופלג אחד אמר שעפ"י זה מוכרח דהך צרוע או זב במוחלט הכתוב מדבר, דאמרינן והוא אעפ"י שהוא צרוע ופורע ופורם, בכ"ז אשה בבתוליה יקח, שהוא כה"ג לכל הדברים, אבל מוסגר אינו פורע ופורם. וזה שאמר ביבמות דף ע"ג ולהך תנא דפליג עליה דרי"ש דאמר במצורע מוחלט כו' וזה רע"ק דילן דיליף והוא והוא. וזה נכון.