Parshanut על ויקרא 21:6

קדושים יהיו כו' ולא יחללו כו' כי את אשי ד' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש. אולי מרמז, דכמו דאמר בפ"ק דמכות, דהמטמא למת מצוה סד"א דליפטור מכרת אם נכנס למקדש, כן הו"א, דבמילי דרשות הוא הטומאה מחלל אם שמש בטומאתו, אבל אם נטמא למת מצוה אימא, דאינו מחלל עבודה, ולעיל כתב לא יטמא בעל בעמיו להחלו והכונה, דאם הוא מטמא למתים הרי הוא חולין וכדתניא בתו"כ נהג מנהג כזה הרי הוא חולין, לכן אמר כאן, דאע"ג דטימא עצמו לאביו וכיו"ב, שטומאה אליהם מצוה, בכ"ז אם עבד בטומאתו מחלל עבודה. וזה ולא יחללו כי את כו' והיו קדש אף באופן שהוא קדוש, שלא נעשה חולין, והוא שטימא עצמו למתי מצוה. ועיין תו"כ ובפ"ב דזבחים. וזה, שאף הוא לא נעשה חולין ע"י טומאה זו מחלל אם עבד. ודו"ק.