Parshanut על ויקרא 22:25

ומיד בן נכר לא תקריבו וכו'. הרמב"ן בהשלמתו למנין המצות ל"ת ח' כתב שנמנעו שלא לקבל שקלים מן העכו"ם ולא נצטרף עמנו בקרבנות צבור והוא אמרו יתעלה ומיד בן נכר לא תקריבו כו'. והנה בתלמודין לא נזכר כלל הך דרשא דספרי, ועיקרו קאי, שלא להקריב בקרבנם בע"מ והביאו רבינו במצוה צ"ו עיי"ש, וכן דרשו בתמורה ז' באורך. וזה פשטא דקרא. ואולי יתכן להיות, כי לר' שמעון בזבחים מ"ה, דקיי"ל כותיה, דקדשי עכו"ם אין מועלין בהן ואין חייבין עליהם משום פיגול ונותר כו', דלאו קדשי ד' המה, א"כ איך יהיה סברא דקרבנות צבור, שהם אשה ריח ניחוח תמיד לד' יבוא בהשתתפות העכו"ם חלילה לומר כן. והתו"כ קאי אליבא דר' יוסי, דסובר דמועלין בהן וחייבין משום פיגול כו' וקדשי ד' המה, לכן צריך קרא למעטינהו. ודו"ק. ועיין בחידושי למנחות ע"ג.

משחתם בהם מום בם. בתו"כ מנין שהנקבות בסרוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם ר"י אומר אין הנקבות בסרוס. הסמ"ג פירש, דלענין הקרבה ג"כ פליגי אם פסול נקבה מסורסת, וכדמשמע פשטא דקראי, וה"ה לענין חיוב מלקות על עשייה, כדמפורש בתוספתא מכות. עיי"ש. ונראה דלמ"ד דבני נח אינן מקריבין רק עולות [וכמו דפליגי ריה"ג ורע"ק בהא מלתא], וא"כ ליכא רק זכרים, ואיך שייך למדרש משחתם בהם על נקבות. אולם הא כתיבא לא ירצו לכם, ובעו"ג המקריב לא שייך, דלא בר הרצאה נינהו, וע"כ דעל ישראל קאי. ולמאי דמפרש, דקאי על הקרבת קרבנות צבור משל עו"ג, א"ש לא ירצו לכם, אך טעמא דת"ק נראה דדריש, דסרוס בזכר מנכר באברי הזרע, אבל בנקבות הסרוס הוא בפנים ואינו גלוי, דכלי הזרע שלה בפרוזדור הרחם, בפנים, ולזה דריש משחתם בהם מום בם, היינו שהמשחת אינו ניכר רק בפנימיות גופם וזהו בהם (ודלא כהק"א). ולפ"ז ניחא שפיר, דר' יהודא יסבור לעיל, דמעוך ונתוק, וכרות אף בבצים, ואע"ג דלא מנכר, רק דבליטין טפי מומא הוי, וזהו דדריש מן בהם, היינו, שהסרוס בהם ולעולם בזכרים דוקא. ולפי פירוש הסמ"ג, הא דפליגי לעיל במעוך כו' בבצים, היינו דוקא שהוא בידי שמים וכיו"ב, באופן דלאו מסורס הוא, דאל"ה סרוס פסול, או בבצה אחת שנכרתה, וכ"ז דחוק. וכפי הנראה, דסרוס לא הוי מומא, כיון שהוא בנקבות בפנים ואינו בגלוי. והק"א פירש לדבר פשוט, דלהקרבה גם ר"י מודה דפסול וזה אינו. ורבנן ילפי מזה לחיוב עשייה הסרוס בנקבות וקאי על ובארצכם לא תעשו, ור"י סבר לענין הקרבה קאי קרא ומיירי בבצים, והיינו, דקמ"ל דמה דבליטין או קמיטי הוה מומא, והך הכירא פורתא מום גלוי מחשב. ודו"ק. ובזה מתישב מאי דפסק רמב"ם, דסרוס בצים הוה מום [כר"י. ועיין כס"מ שחקר טעמו] ופסק דעבד אינו יוצא לחרות, דגמרא משוה להו במסכת קדושין דף כ"ה. ועיין במקנה שם. וכ"ז חדש וצ"ב עוד איה"ש.