Quotation_auto על ויקרא 22:25

מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח. אמר ר' שמעון מפני שיש ברובע שאין בנוגח ובנוגח שאין ברובע, רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון, נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה רובע אין משלם את הכופר לאחר מיתה. יש ברובע שאין בנעבד ובנעבד שאין ברובע. רובע בין שלו ובין של אחר אסור. נעבד שלו אסור של אחרים מותר. רובע צפוייו מותרין נעבד צפוייו אסורין לפיכך הוצרך הכתוב לומר את כולן ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד בן הבקר להוציא רובע ונרבע. התם מענינא דקרא גבי בהמה כתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה וגבי בקר כתיב וימירו את כבודם בתבנית שור. והדין תנא מייתי לה מהכא, דתנו רבנן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטרפה הרי הן כקדשים שקדם מום עובר להקדשן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר כי משחתם בהם מום בם. מאי תלמודא חסורי מחסרא והכי קתני ומנין שאסורין שנאמר כי משחתם בהם מום בהם ואמר מר כל שהמום פוסל בו השחתה פוסלת בו ושאין המום פוסל בו אין השחתה פוסלת בו שנאמר כי משחתם בהם מום בם. ותנא דברי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת פסל, דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. פסל פן תשחיתון ועשיתם לבם פסל. ומאן דאמר דנפקא ליה ממן הבהמה תיפוק ליה מכי משחתם בהם לא משמע ליה ומאן דנפקא ליה מכי משחתם בהם תיפוק ליה ממן הבהמה קסבר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן פרט לזקן ולחולה ומזוהם. וההוא דנפקא ליה לרובע ונרבע ממן הבהמה זקן וחולה ומזוהם מנא ליה נפקא ליה מדתניא מן הכבשים ומן העזים תקחו הרי אלו מעוטין פרט לזקן ולחולה ולמזוהם. וההוא תנא דבי רבי ישמעאל סבר מן הכבשים ומן העזים תקחו אורחיה דקרא הוא לאשתעויי הכי:

שעורת או שבור כתיב אשר לא עובד בה בה עבודה פוסלת למעוטי קדשים דלא פסלא בהו, סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין המום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסל בהן אינו דין שעבודה פסלת בהן. איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פסלות בה. אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים דאיצטריך קרא להנך דפסלי בהו שנים וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא עורת או שבור וגו' לא תקריבו אלה לה' אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה. איצטריך סלקא דעתך אמינא ה"מ היכא דנעבדה בהו היתר אבל עבד בה עבודת איסור אימא ליתסרו, הא נמי מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה. איצטריך סד"א הני מילי כשעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא. טומטוט ואנדרוניגוס אין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינא. בלשמא טומטום מבקדש לא דילמא נקבה היא וכו' אנדריגינוס במקדש לא דילמא נקבה היא אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות שלו חרוץ וישחט עליה. אמר קרא עורת או שבור או חרוץ חרוץ דומיא דשבור וכ'ו. חרוץ במקום בשר נמי לא מצית אמרת דהוי מומא דאי סלקא דעתך חרוץ במקום בשר הוי מומא מכדי כיון דאמר מר גרב זו חרס וחרס מיחרץ חרוץ דכתיב ומראהו עמוק מן העור. כמראה חמה עמקוה מן הצל. אם כן ליכתוב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב ואנא אמינא ומה חרוץ דלא מאוס הוי מומא גרב דמאים לא כל שכן להכי כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא, רבי ישמאל אומר אין לך מום גדול מזה. כאביי לא אמרי חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן. כרבא נמי לא אמרי דילמא הני מילי היכא דלא מינכר אבל היכא דמינכר מום רע קרינן ביה. בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל איהו מפשט פשיט ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו או דילמא ספוקי מספקא ליה ואם תמצא לומר קאמר אם תמצא לומר בכור הוא הרי מומו עמו למאי נפקא מינה למילקי עליה משוש גיזה ועבודה אי נמי למיתבה לכהן. או גרב או ילפת (כתוב ברמז קפ"ד). עורת בין סומא בשתי עיניו בין סומא [אפילו] בעינו אחת. שבור מה תלמוד לומר לפי שנאמר שבר רגל או שבר יד אין לי אלא שנשברה רגלו או ידו מנין לרבות שבר זנב תלמוד לומר או שבור. יכול שאני מרבה שבר צלע תלמוד לומר שבר יד או שבר רגל מה זה מיוחד מום שבגלוי יצא שבר צלע שאינו בגלוי. חרוץ ריס של עין שניקב שנפנם שנסדק חוטמאו שנפגם שנסדק שפתו שנקבה שנפגמה ושנסדקה חיטין החיצונות שנפגמו ושגגממו. הפנימיות שנעקרו. רבי חנינא בן אנטיגונס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות. יבלת זה בעל יבלת. גרב זה החרס ילפת זה חזזית המצרית כאן לא נאמר דק ותבלול ובאדם לא נאמר יבלת. מנין ליתן את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה תלמוד לומר גרב גרב ילפת ילפת לגזרה שוה. מנין לרבות (לא) כל הפסולין שבשור ושה תלמוד לומר ושור ושה לרבות כל הפסולין שבשור ושה:

אשר לא עובד בה. נפטרו זקני ירושלים והלכו להם וזקני אותה העיר מביאין עגלת בקר. אשר לא (עבד בה) [משכה בעול] אין מום פוסל בה. ויהא מום פוסל בעגלה מק"ו ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה, עגלה שהשנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה, שאני התם דכתיב אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. ולא יהו שער עבודות פוסלות בה אלמה אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עורה של שקין פסלה ובעגלה עד שתמשוך, שאני פרה דילפי עול עול מעגלה, עגלה נמי תיתי עול עול מפרה, הא מיעט רחמנא בה, בעגלה נמי כתיב בה, ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה, סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין המום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסלת בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן, איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה, אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים, כי איצטריך קרא להנך דפסלי בהו שנים, וקדשים דלא פסלי בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא עורת או שבור או חרוץ וגו' לא תקריבו וגו', מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה, איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דעבד בהו עבודת היתר אבל עבד בהו עבודת איסור אימא ליתסרו [צריכא], הא נמי מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' מכל אלה, אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב מקדשים שנעבדה בהן עבודה. איצטריך סלקא אמינא הני מילי היכי דעבד בהן כשהן חולין, אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא. שכן עליה עוף כשרה, עלה עליה זכר פסולה, מאי טעמא אמר רב פפא אי כתיב עבד וקרינן עבד [עד דעביד ביה איהו, אי כתיב עובד וקרינן עובד] אפילו ממילא נמי, השתא דכתיב עבד וקרינן עובד, עובד דומיא דעבד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה, והוא הדין הכניסה לרבקה ודשה כשרה, בשביל שתינק ותדוש פסולה. אל נחל איתן. אמר רבי (יונתן) [יוחנן] בן שאול מפי מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבוא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות, מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסרים הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות: