משך חכמה
וכי ימוך אחיך כו' גר ותושב וחי עמך. הנה בגר תושב כתיב וחי עמך, ובאחיך כתיב וחי אחיך עמך, בצירי. והכונה, דחי בפתח הוא מורה על עצמיות הדברים, שהחיות הוא עצמיות אל החי, וכמוש"כ רבינו בהלכות יסוה"ת פ"ב, דחי ד' לא כתיב מפני, שהחיות אין נפרד מאתו יתברך, רק חי ד', יעו"ש, לכן כתוב, שהגר תושב חיותו העצמיות הוא רוחניותו, שהוא דבוק בד' חי העולמים, אינו רק עמך, ואם לא תקרבו ותחייהו, אז יחזור לסורו, אחרי שהוא אינו גר צדק ואינו נפרד מן הנבלות, אבל גבי אחיך חיותו העצמיות זה דביקתו בד' אלקי ישראל לא יסור ממנו נצח, אף אם ידור במעון חיות טורפות, רק חיותו הנפרדת, והיא החיות הזמניי, המקריית לו זה תלוי עמך, כי תראה אשר בל ירד לשחת עבור חסרון מזונותיו והחזיקהו, והחייהו, כי באמת החיות הזמניי הוא נפרד ומקריי אל האדם, והחיות העצמיי, הרוחני הוא דבוק אל האדם ומתעצם עמו, לכן בגר תושב גם דביקותו בד' אינו רק עמך, לא כן אחיך רק חיותו הזמניי תלוי בך. ודו"ק.