תיבת גמא
בפסוק וכי ימוך אחיך גר ותושב וחי עמך כו' וחי אחיך עמך ברש"י תושב שיקבל שלא לעבוד עכו"ם ובצ"ל הקשה דהלכה כחכמים בע"ז פ' השוכר דבעינן שיקבל שבע מצות ומה שתי' זה להחיותו צ"ע דכאן מיירי להחיותו דרבית מותר ליקח אפילו מגר תושב שיקבל זיין מצות עי"ד קכ"ט בט"ז א' וי"ל דאף שמצווה להחיותו רשאי ליקח רבית כל שאין בכלל אחיך אבל אם אין מצווה להחיותו וכמומר אף שבכלל אחיך הוא מותר להלותו ברבית דכיון שאין מצווה להחיותו כ"ש דמותר ליקח רבית ממנו ועבד כנעני יראה דאסור להלותו ברבית דבכלל אחיך הוא עיין משנה ג' פ"ח דב"ק לענין בשת לעבדים ובמשנה א' פ"י דסנהדרין הלכה חכמים דהוה בכלל אחיך וכ"ש דהוה בכלל רעהו וערא"ם פ' משפטים שמות כ"א ך' דהוה בכלל רעהו ובפריי לא"ח תרצ"ה במ"א אות י"א משלוח מנות לע"כ יצא דהוה בכלל רעהו. ועיין סנהדרין פ"ו א' ובתוס' ד"ה בני ישראל יע"ש.
פני דוד
בעל שם טוב
כתיב (בפ' בהר) כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו, קחה בידינו כי מטה, אף אם היינו חוטאים, הלא מצאנו כי אתה דן את האדם באשר הוא שם, ועתה אני שם ומתוודה, אם און פעלתי לא אוסיף: