משך חכמה
ונפש כי תגע בכל טמא כו' ואכל מבשר זבח השלמים. בתורת כהנים, ר' ישמעאל אומר מה שלמים שהן ראוין לאכילה אף כל שראוין לאכילה יצאו עצים ולבנה וקטרת כו'. נראה לפרש דאינו חייב משום טומאה רק על קרבן דהוי כבשר זבח שלמים, דהוא דבר הנאכל, אבל עצים ולבנה הבאה בפ"ע וקטרת שהקרבן הוא דבר שאין בו דבר ראוי לאכילה אינו חייב עליו משום טמא שאכל קדש. אולם בקרבן שיש בו דברים הראוין לאכילה אז חייב גם על דבר שאינו ראוי להאכל, כמו בקרבן מנחה שיש בו סולת ולבנה חייב גם על לבנה דהוי דבר שאינו נאכל. ולפ"ז א"ש מה דמרבי בגמ' מקרא דוהבשר כל טהור יאכל לרבות לבנה הוא על לבנה הבאה במנחה חייב משום טומאה הואיל והקרבן הוא מדברים הנאכלין ודו"ק. ולפ"ז א"ש כולא שמועה בגמ' דף מ"ו ע"ב, דללישנא קמא סבר כר' יוחנן דאף תנא קמא סבר בטומאת הגוף דאינו לוקה, והא אמר ר' יוחנן דכרת שלישי מבעו לדברים שאינן נאכלין, ולפ"ז א"ש דתנא קמא סבר כר' ישמעאל דמה שלמים הראוים לאכול, לכן בלבנה הבאה בפ"ע או קטרת ועצים פטור מטומאת הגוף, אבל בלבנה הבאה עם המנחה, דבקרבן מנחה איכא גם דברים הנאכלין חייב ג"כ על לבנה הבאה בפ"ע, אולם ר"ש לטעמי' דגם לבנה הבאה במנחה אינו חייב עליו אף דבקרבן איכא סולת בלולה דהוי דבר הנאכל מ"מ אינו חייב על הלבנה הבאה עמה כיון דאינה ראויה להאכל יעוי"ש והבן. לכן בלישנא בתרא פריך על ר"ש והאמר מר והבשר לרבות כו' ולבנה. ודו"ק בכ"ז ואכמ"ל.