משך חכמה
כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה כו' אין לי כו' בע"מ מנין ת"ל מן הבהמה, חלב חולין מנין ת"ל כי כל. נראה דדייק דהך כל חלב את מי מרבה לכרת אם נשים הלא איתרבו לכל חייבי חטאות כו', ואם להזהיר גדולים על הקטנים זה שייך באזהרה לא בכרת וכמו דיליף גבי דם פרשה אחרי פרשה ח' לכן דריש דכיון דתלתה התורה טעם הכרת גבי חלב משום דראוי להקרבה, הוי אמינא דבמדבר דהיה אסור בשר תאוה וכל שור כשב ועז קאי לקרבן, ולכן האוכלו חייב אף אם אכל חולין דהוי קיימא להקרבה, אבל לדורות דהותרה בשר תאוה ובהמת חולין לאו לגבוה קיימא, סד"א דהאוכל חלבה יהא פטור קא משמע לן קרא כי כל אוכל חלב בין בדור הזה בין לדורות יהא בכרת, וא"כ זה דוקא בבהמת חולין ועל בהמת חולין ג"כ חייב בכרת הואיל ומינו ראוי לקרבן, ולפ"ז כי קאי באוכלין מרבה אוכלין כי קאי באוכלין לא מרבה נאכלין תו לא יקשה לר' אליעזר נאמר דכל לרבות הנשים כי לרבות עירובו, דהא קאי באוכלין ואיך ירבה נאכלין ויעוין רש"י שם ד"ה ומקשינן ולר"א. ולכך אמר הגמ' קשיא ולא תיובתא, דכל קושיא יש לה תירוץ. יעוין שם פרק ואלו עוברין היטב ודו"ק בכ"ז.