Parshanut על שמות 12:5

שה תמים זכר וכו' במכילתא, ריה"ג אומר ומה איל שתחילתו פסול סופו כשר, פירוש במקום דבעינין איל (כמו אשם תלוי) פסול בתחילתו סופו כשר מבן י"ג חודש ויום אחד כמפורש פ"ק דפרה שה שתחילתו כשר פירוש עד שלשים יום אינו דין שמשלשים יום עד כלות השנה כשר ודו"ק.

שה תמים זכר. בכל התורה כתוב זכר תמים. ונראה משום דלתוספתא וירושלמי דילן דדקין ותבלולין אין פוסל בפסח מצרים רק תמים שלא יהא מחוסר אבר כדין קרבנות בני נח, לכן כתב תמים ברישא שזה דין כללי ברישא שהוא נוהג בכל קרבנות בבני נח, והדר כתב זכר שזה דין חדש בפסח מצרים שבני נח כשר להקריב זכר ונקבה מן כל הטהורים כמו שהקריב נח כמבואר בירושלמי פ"ק דמגילה הביאוהו תוספות בחולין כ"ג, ולמ"ד דדקין ותבלולין פוסלין בפסח מצרים ותמים שלא יהא בעל מום, נראה שבמצרים היה להם דין במה קטנה ואמרו סוף זבחים מומין פוסלין בבמה, אבל נקבה אמרו בעו"ג כ"א דעולת נקבה כשרה בבמה קטנה, לכן תני קודם מה שבכל קרבנות במה קטנה וזה תמים שלא יהא בו מום, ולבסוף זכר, שבבמה גם עולת נקבה כשרה וכאן מוכרח להיות זכר אבל במשכן כתוב זכר תמים שעולת נקבה פסולה תמיד ודו"ק.

מן הכבשים ומן העזים תקחו. במדרש, כשם שאני הורג אדם ובהמה וכו'. כך אתם יש לכם רשות ליטול מכל מקום שאתם רוצים לפיכך נאמר תקחו. והכוונה, דכיון דדקין ותבלולין לא היה פוסל בו כדאיתא בתוספתא א"כ משחתם בהם מום היכי דפסול מום פוסל עו"ג (חולין כ"ג), לכן נעבד היה כשר בהם, והם עבדו הצאן ובטלו אותן במה שעקדו אותם וזבחום ובבע"מ אמרו עשה קרב כמקריב לכן גם בהם. שהרי כהנים ששחטו לדבר אחר פסולים כבעל מום (סוף מנחות) ואין קרבנו ריח ניחוח, לכן כאן שישראל היו עובדי ע"ז וכדאיכא במכילתא משכו מעו"ג וכו' והיו כשרים להקריב. כן היו הבהמות נעבדים וכשרים להקריבם, כיון שזה היה לבטול העו"ג וכמו בגדעון שהותר מוקצה כו'. וזה מכל מקום שתרצו אף מהנעבדין ויעוין פ"ב דע"ז גם אתה תתן בידינו כו' ודו"ק: וכן בתוספתא דאתנן ומחיר לא היו פוסלים בו משום הך דמשחתם בהם היכי דמום פוסל פוסל דבר ערוה כמו דאמרו בחולין ס"ג יעו"ש היטב.