Parshanut על שמות 13:7

מצות יאכל וכו' במכילתא מצות יאכל [את] שבעת הימים, למה נאמר לפי שלא למדנו על החמץ כו'. מנין שהוא אסור משש שעות ולמעלה ת"ל מצות יאכל את שבעת הימים. ופירושו דאת הוא מרבה שלאחר שש שעות מותר לאכול רק מצה לא חמץ כי חמץ אסור משש שעות ולמעלה. ולפ"ז מצי להיות דעוברין בבל יראה משש שעות ולמעלה שסמוך לזה כתיב ולא יראה לך חמץ כו' וקאי על קרא דאת שבעת הימים, וכן משמע מירושלמי פרק תמיד נשחט ה"ד ואתיא כדר"מ, דר"מ אמר חמץ משש שעות ולמעלה מדבריהן, דמשמע דאילו הוה דבר תורה היה עובר בבל יראה, ועיין ש"ק שם, ובנו"ב מהד"ק סימן כ'. ולפ"ז תליא אם דרשינן את דפליגי בזה תנאי ורבי שמעון דריש מאת הגמל בפ"ק דבכורות לאסור חלבו של גמל ואם הוה סבר דחמץ לפני זמנו מדאורייתא כר' יהודא והוי דריש את א"כ הוי עבר בבל יראה משש שעות ולמעלה לכן אמר בירושלמי על ר' שמעון וסבר כר' מאיר דאמר חמץ מדבריהם ועיין פסחים כ"ח תוס' סד"ה א"כ וקשה כו' מה"ת שיהא בב"ת חמץ בי"ד דהא כולהו קראי מצרכינין כו' ולפ"ז א"ש דלא נדרוש מן את שעוברין בב"י משש ולמעלה כ"ש על אכילתו שיהא בל"ת ודו"ק. ור' יהודה לטעמיה בסוטה דף י"ז דלא דריש את [ועיין תוספות מנחות י"א ע"ב ודו"ק] לכן צריך קרא שיעבור בל"ת משש שעות ולמעלה על אכילתו ועיין, א"כ נתגלה לנו דמקרא דאת שבעת הימים ידע רבי שמעון דחמץ אסור באכילה לאחר שש. ועיין תוספות פסחים כ"ח ע"ב ד"ה ור"ש ודו"ק כי קצרתי (וגירסת הגר"א נכונה ופשוטה יעו"ש).