Parshanut על שמות 20:3

לא יהיה לך. הרמב"ם ז"ל בספר המצות בל"ת דלא יהיה לך מנה ד' אזהרות, ל"ת לך פסל, לא תשתחוה להם, לא תעבדם ובאמת כי דבריו מוכרעים בכמה מקומות בסוגיית הש"ס, אולם רמב"ן השיב, א"כ שמעו מפי הגבורה חמשה מצות, ומפי משה תר"ח, וכבר בארו החכמים ששמעו מפי משה תורה היינו תרי"א ושתים מפי הגבורה והרב כותב זה כמה פעמים ואינו נזכר, ופירוש דבריו, דאלו מה דנאמר את עשרת הדברים כו', היינו דכל מצות האמורים בע"ז, אחת המה, אבל הכא קרא דריש תורה צוה לנו משה היינו כמנין תורה תרי"א א"כ מוכח דלא יהיה לך אינו רק מצוה אחת פרטית, [ודברי הרב מעין החכמה אינם צודקים כמובן]. אולם חלילה לרבינו שיעלם ממנו המאמר השגור בפיו, רק רבינו אזיל בשיטתו בספרו המורה ח"ב, בביאור ארוך מוכרח מכל שיטות רבותינו בעלי התלמוד, דישראל לא שמעו רק קול אלקים בלבד ולא פרטי הדברים, ופירש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, היינו מצד גבורת המופת, כי שני שרשים אלו מציאות השי"ת והיותו אחד, אמנם יושגו במופת, וכל מה שיוודע במופת משפט הנביא וכל מה שידענו בו שוה עיי"ש [והרב המקובל בעל עה"ק האריך בסתירת דבריו בחלק סתרי תורה פרק ל"ג יעו"ש] הרי מהרה סר מאתו קושיית הרמב"ן כי דרכו נשגבה, וכבר אמרתי כי דברי רבינו בכל ספריו. ביד, במורה ופהמ"ש רוח אחת בהם, אולם מש"כ המגילת אסתר, דילמא לא אמרו רק לא יהיה לך מלבד דמוכח ממדרשות, דקאמר שבשני דברות ראשונים כו' עוד דעת רמב"ן ז"ל דמכתובים גופיה מוכח כן, שמדבר בלשון מדבר על עצמו ולא תעבדם כי אנכי ד' אלקיך כו' משא"כ בדברות האחרונות [ועיין בדברי רמב"ן שהובא בספר עבוה"ק לר"מ בן גבאי שם] ודו"ק בכ"ז.