Parshanut על שמות 39:1

ומן התכלת וכו' עשו בגדי שרד וכו' כאשר צוה ד' את משה בכל מלאכת המשכן לא נזכר בפרטיות כאשר צוה ד' את משה, רק בהבגדים נזכר כאשר צוה ד' את משה. יתכן משום דהבגדים היו של כלאים שש וצמר וזה אינו מותר רק ע"פ צוי ד' את משה, שנביא אחר אינו יכול לעקור את דבר ד' שלא ללבוש כלאים. או יתכן משום דאמרו בפרק הקומץ רבה דלא יעשה אדם תבנית מנורה תבנית היכל מלא תעשון אתי כו' אבל בגדי כהונה אין בהן לאו בעשייתן להדיוט כיוצא בו ויכול לעשותן הרבה, ולכן המשכן ושולחן ומנורה סתמא לשמן קיימי ולכך אינו צריך לומר שהוא עושה לשמה, אבל הנך לאו סתמא לשמן קיימי ובפרט לפי מש"כ תוספות ריש זבחים דאף בגט אשה שזינתה לאו להתגרש בגט זה קיימא, א"כ הכא לאו להשתמש בבגדים אלו קאי. לכן צריך שיחשוב לשמן, וכמו דבעי באזכרות קידוש. הרבה הארכתי בזה במק"א. ולכן כתוב בכל בגד כאשר צוה ד' את משה בפרט שעשה לשם צוי ד' את משה ודו"ק.