צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ׃
נועם אלימלך
וזהו שנאמר בפרשת מסעי "צו את בני ישראל כו' כי אתם באים אל ארץ כנען", פירוש כשתבואו להכניע ולשבר כח החיצונים וס"א הנקרא "ארץ כנען", "זאת הארץ אשר תפול לכם" כפירש"י ע"י שהפיל הקב"ה שרי האומות לפניהם, ולפי דרכנו פירושו אתם תפילו הס"א, "בנחלה" ר"ל ע"י התורה הקדושה הנקרא נחלה, "ארץ כנען לגבולתיה" ר"ל שתראו לשבר הגבולות של הס"א. ואמר הכתוב "והיה לכם פאת נגב ממדבר צין", פירוש אחר הגבול של הס"א על שאינו מניחה לכם לבא לפאת נגב היא החכמה ע"ד הנ"ל הרוצה להחכים ידרים, "מדבר צין" דאיתא מדבר צין הוא רמז להתורה הקדושה הניתנה בסיני, והס"א מעכבת אתכם מעסוק בה, ועיקר העיכוב הוא "על ידי אדום" כמ"ש מי מעכב שעבוד מלכיות, אבל אחר שתשברו את הס"א וגבולותיה, תזכו "והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה", "קצה ים" הוא העולם עליון הנקרא ים התלמוד, "המלח" ר"ל תמתיקו אותם כמו מלח הממתיק הבשר, "קדמה" פירוש ע"י שתגיעו בתורה לים העליון תעשו נחת רוח להבורא ב"ה שהוא קדמונו של עולם. "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים", פירוש שתזכו בזה לסבב אתכם עם הגבול הזה אחר שתתקנו אותו עד למעלה עקרבים, דאיתא "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק", ר"ל "נחש" רמז לנחש הקדמוני שהטילה זוהמא, שעי"ז אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמו שכתבתי כבר בפרשתינו שהצדיק מוצא תמיד בעצמו חסרונות וקיצור בעבודתו יתברך, והוא באמת מחמת חטא הנחש, וזהו "נחש כרוך על עקבו" דהיינו חטאים שאדם דש בעקביו כרוך עליו מחמת הנחש, "לא יפסיק" ר"ל בשביל זה לא יפסיק מדבקותו, ואמרו חז"ל "הני מילי נחש אבל עקרב יפסיק", זה רמז שאם חלילה באיזה חטא נכשל שהוא חלילה סכנה דהיינו חטא ממש ח"ו, עי"ז יפסוק עצמו מהדביקות חלילה, וזהו שאמר הכתוב כשתשברו ותכניע הס"א אזי תגיעו למעלה עקרבים, שלא ישלוט בכם שום עקרב הוא חטא ממש חלילה, ותהיו למעלה למעלה שלא יוכל ליגע בכם כזאת.
בית אהרן
זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה כו' איתא במדרש זש"ה חבלים נפלו לי בנעימים. זה א"י שנתחלקה לי"ב שבטים בגודל. בנעימים. בזכות התורה שנקראת נעים. כי נעים כי תשמרם בבטנך. אף נחלת שפרה עלי. ישראל נקראים נעים והארץ נקראת נעים. אתן נעים לנעים. וזהו אף נחלת שפרה עלי ע"כ לשונו:
שפת אמת
בפסוק כי אתם באים כו' זאת הארץ אשר תפול כו' בנחלה כו' לגבולותי' כו'. ובמד' הדור אתם ראו כו' ארץ מאפלי' כו' ע"ש. וכבר בארנו במ"א כי כשנכנסו בנ"י לא"י אז נתגלה בארץ ישראל הקדושה המוכנת לה ולא לחנם נתחבטו האבות ומשה רבינו ע"ה לארץ ישראל. וכתיב אשר אראך כו' שא"י היא סתים וגליא. וכשבנ"י נכנסו לתוכה נתגלה הקדושה. לכן היתה צריכה גבולים שלא תתפשט הקדושה לחוץ. וכן איתא ביעקב אע"ה ויחן כו' פני העיר פרשנו שבבוא הצדיק נגלה זיוה והדרה של א"י ולכן רמזו חז"ל שקבע תחומין. וזהו עצמו הענין בש"ק שיורד בו נשמה והארה יתירה לכן יש תחום שבת. כי הבדלה תליא בדעת כמ"ש חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין וכ"כ וירא כו' האור כי טוב ויבדל כו'. ובמד' צדק לבשתי וילבשני כו' הארץ אשר תפול לכם לכם היא ראוי' כו' ע"ש. והפי' כי בנ"י וא"י הם דביקות וחיבור א' וכשבנ"י נכנסו לא"י קבלו הם נשמה יתירה והארץ קיבלה תוספות קדושה דכתיב גוי אחד בארץ. וכמו שיש זמנים מיוחדים שבתות ויו"ט שמוכנים לנשמה והארה יתירה כך במקומות מוכנים שיתגלה בהם הנשמה וכ"כ נותן נשמה לעם עלי'. לכן כשנכנסו לארץ ישראל קבלו נשמה יתירה. ובאמת הנשמה יתירה מתגלה כפי האחדות וכמ"ש בש"ק דמתאחדת ברזא דאחד כמו כן כתיב גוי אחד בארץ. וכמו כן תקון הארץ תליא כפי הכנת בנ"י. לכן כשחטאנו כתיב ויצא מבת ציון כו' הדרה. וז"ש אם ארץ מאפליה. כי הקב"ה לא הסתיר מהם דבר וגילה להם כל הפנימיות ורב טוב הצפון בא"י כמ"ש זאת הארץ אשר תפול כו'. אבל אחר החטא נחשכו המאורות ולא החזירו בנ"י הארץ כמו שניתנה להם. וז"ש להם הנביא אם ארץ מאפלי'. רמז להם שנחשך האור בחטאם. ואמת כי א"י שהי' מקודם ארץ כנעני. הי' מקודם מקום מקולקל ביותר כדאיתא בתו"כ פ' אחרי אבל לבנ"י נתגלה האור והוסר החשיכה והאופל. וז"ש ארץ מאפלי':