Quotation על תהילים 109:22

וְהַכְּלָל, כִּי אוֹר לֶהָבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ וּמִגֹּדֶל הָאוֹר שֶׁמִּתְלַהֵב לְאֵין סוֹף. אִי אֶפְשָׁר לָבֹא לְהַמִּדּוֹת, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְצַמְצֵם הָאוֹר עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה חָלָל בַּלֵּב בִּבְחִינַת וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי וּבְתוֹךְ זֶה הֶחָלָל שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַצִּמְצוּם, בְּתוֹכוֹ נִתְגַּלִּין פְּעֻלּוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים וְעַל-יְדֵי הַמִּדּוֹת טוֹבִים שֶׁנִּתְגַּלִּין בְּתוֹךְ הֶחָלָל שֶׁבַּלֵּב, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה. וְכָל זֹאת הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה הָאוֹר אֵין סוֹף וְצִמְצֵם הוּא יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, אֶת הָאוֹר לַצְּדָדִין וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי. וּבְתוֹךְ זֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי נִתְגַּלִּין מִדּוֹתָיו וְהֵן הֵן הָעוֹלָמוֹת. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֹאת נַעֲשֶׂה אֵצֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל-יְדֵי הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כֻּלָּם בְּחָכְמָה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲזַי הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיְתָה עַל-יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּלֵּב וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. אֲזַי מַכְנִיס כְּסִילוּת וְטִפְּשׁוּת בְּלִבּוֹ, אֲזַי הוּא מְטַמְטֵם הֶחָלָל שֶׁבַּלֵּב שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת הַיְצִירָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַמִּדּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת עָרְלַת לֵב שֶׁתַּרְגּוּמוֹ, טִפְּשׁוּת לִבְּכוֹן. כִּי הַטִּפְּשׁוּת הִוא קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, כִּי נִטַּמְטֵם הֶחָלָל שֶׁבַּלֵּב שֶׁשָּׁם נִתְגַּלֶּה כָּל הַבְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַמִּדּוֹת וַאֲזַי הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת דָּ"לֶת, בְּחִינַת דַּלָּה וַעֲנִיָּה, כִּי אֵין נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, עַל-יְדֵי קִלְקוּל הַבְּרִיאָה שֶׁבָּא עַל-יְדֵי הַטִּפְּשׁוּת שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵין נִתְגַּלִּין הַמִּדּוֹת וַאֲזַי אֵין נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת הַמִּדּוֹת וְהָעוֹלָמוֹת, אֲבָל כְּשֶׁמַּכְנִיס קְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ חָכְמָה, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת לְתוֹךְ הַלֵּב, אֲזַי הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת ה' וַאֲזַי יֵשׁ לִשְׁנֵי בָּתִּים עָלֶיהָ, בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מִי זֹאת עוֹלָה מִי עִם זֹאת עוֹלָה וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְהִתְגַּלּוּת אוֹרָיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה שֶׁהִוא בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב וְהָבֵן הֵיטֵב כִּי עָמֹק מְאֹד מְאֹד:

והנה על דרך זה אפשר למצוא בעבודת ה', להיות דבר ה' יקר למצוא, ואי אפשר להסתפק ממנו, שכל הגדול מחבירו משיג עומק רום הנעלם מאתו, וכל השגותיו מאין ואפס נחשב לו, כמאמר והחכמה מאין תמצא, כי הוא ית' אין סוף וכן כל השגותיו אין סוף, אבל עיקר העבודה הוא ההתקשרות אליו ית' בכל מדה ומדה ובכל אופן המתגבר על האדם, שהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אתמול הפילו והתגבר עליו ורוח ה' נחה עליו להתקשר בו ית' באותה מדה, אעפ"כ מתנקש עליו היצר למחר באופן אחר ויותר קשה, ואפילו אם ינצחהו בכל יום בצל שדי ובסתר עליון, אעפ"כ מתחזק עליו היצר להפילו ברשתו לעולם, אלא אם כן שהתחזק האדם כל כך עד שיצא לחירות מלהשתמש באותה מדה לעצמו כלל, ולא יהנה בה כי אם בהשתמשו בעבודת בוראו יתברך, כמאמר דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי, אז ינוח היצר מאתו, כי במה ילכדנו אם אין לו שום הנאה של כלל להשתמש בו לעצמו ואדרבא מצטער, כמאמר רז"ל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים.

אבל דבר זה אי אפשר להיות שיתהפכו החוקים למצות לפניו אם לא בהתבטל המצות מפניו ואינם נוהגים אצלו על דרך משל כל המצוות לא תעשה לא תרצח, לא תנאף לא תגנוב. שאין האזהרות אלו ראוים לפניו מחמת שבירת תאוותו עם כל המדות גשמיות שאינו משתמש עמם לצרכו כלל בלתי לה' לבדו. וכל עשיית צרכיו הם מאוסים אצלו כלכלוך הטיט וצואה שאינם צריכים להזהיר לשום אדם שירחק מהם כי בלאו הכי יעשה מפני המיאוס. ועל דרך זה אמר דוד המלך עליו השלום ולבי חלל בקרבי. הנה לאדם כזה שאין המצות נוהגים אצלו מגלים לו טעמי החוקים ונעשים לו החוקים למצות. וזהו אומרם זכרונם לברכה שיתבטלו המצות לימות המשיח כי מלאה הארץ דעה את ה' ויהיה להם תורה אחרת מן החוקים יהיו מצות. וכשהולך מחיל אל חיל והיה רק למעלה למעלה עד שיגיע אל שורש כל התורה והמצוה שהוא אנכי ה' אלקיך אחדות פשוט ואין סוף בעמדו שם תרפינה כנפי כל המצות והחוקים וכולם בטלים שהרי הוא ביטול היצר הרע להיותו עומד למעלה וקודם התחלת הבריאה והיצר הרע מנין והנה באמת שבתחילה וקודם הבריאה הוא העשה אנכי ה' אלהיך ואחר כך הלא תעשה. אבל בהשגת המצוה צריך להיות להיפך בתחילה סור מרע ואחר כך ועשה טוב שהרי האדם בתחילה פרא אדם יולד ומדרגתו למטה מטה וצריך להוסיף מחול על הקדש למעלה מעלה עד אנכי ה' אלקיך. וזהו שהגר שבא להתגייר רצה ללמוד כל התורה על רגל פירוש קיום והעמדה אחד. והנה באמת לימדו אם אמנם שורש הכל הוא אנכי ה' אלהיך כנזכר, אבל הגר לא היה יכול להבין השגת אנכי אם לא בדרך שלילה תחילה לא יהיה לך מפני היות מדריגתו תחילה מטה מטה. וזהו שאמר ואידך פירושא זיל גמור. כי מצות ואהבת. והשלילה מה דסני לך לחברך לא תעביד, הוא מצות אנכי ולא יהי׳ לך, וכהבנת פרש״י ז״ל. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם שהוא סדר הבריאה ופי' יצחק שהוא צמצום וגבורות בן אברהם שהוא חסדים ואחדות פשוט. ומאלה נפצה כל הארץ. זהו שפירש רש"י זכרונו לברכה תולדות הם יעקב ועשו האמורים בפרשה וכפירש"י ז"ל על עשו שנעשה ונגמר בשערותיו ביום הולדו. וכמאמר הזוהר על פסוק שור או כשב או עז כי יולד תיכף ביום הולדו נקרא שור בן יומו מפני היותו נגמר ביום הולדו מה שאין כן אדם. אבל באמת אדם במדותיו הגשמים ביום הולדו נגמר כמאמר לפתח חטאת רובץ מלך זקן וכסיל. ולכן ביום היוולדו נקרא עשו. ואחר כך יעקב ידו אוחזת בעקב עשו ופירוש ידו היא התפיסה שלו שהוא חכמה תתאה שהיא יו"ד וזהו ידו ואחר כך ממנה יגיע לחכמה עילאה ומצות אנכי שהוא אחדות פשוט והמבין יבין: