Quotation_auto על איוב 28:28

וכל השבח הזה מהיכן בא משבטו של יהודה זה שאמר הכתוב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וכתיב ותיראן המילדות את האלהים ומה פרע להן הקב"ה ויעש להם בתים בתי כהונה ומלכות יוכבד נטלה כהונה ומלכות שכרה משה ואהרן ומה נטלה מרים שכרה חכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים:

וכל השבח הזה מהיכן בא משבטו של יהודה זה שאמר הכתוב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וכתיב ותיראן המילדות את האלהים ומה פרע להן הקב"ה ויעש להם בתים בתי כהונה ומלכות יוכבד נטלה כהונה ומלכות שכרה משה ואהרן ומה נטלה מרים שכרה חכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים:

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו'. אמר רבי חנינא הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אטו יראה מילתא זוטרתא היא והאמר רבי (אלעזר) [חנינא] אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו [אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא] דאמר רבי חנינא משל לאדם שמבקשין ממנו דבר גדול ויש לו דומה עליו כקטן, קטן ואין לו דומה עליו כגדול. אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזאר ברבי שמעון אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, שכן בלשון יונית קורין לאחת הן. אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו'. אמונת זה סדר זרעים. עתיך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמת זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות. ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא, משל לאדם שאומר לשלוחו העלה לי כור חטים לעליה הלך והעלה לו, אמר לו ערבת לי בהן קב חומטין, א"ל לאו, א"ל מוטב שלא העליתן דתנא דבי ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש. אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו בהי עייל, מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון הוו יתבי חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא, אמר ליה אידך ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא. תסתיים דרבי אלעזר אמר דגבר דחיל חטאין הוא דאמר ר' יוחנן משום רבי אלעזר בר"ש אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מאמך כי אם ליראה. דריש רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר, אבל צדיק ורשע לא קאמר כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים וכו' (כדלעיל). היה ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, רב חייא בר אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להוי באיספרמקי ומגדי. חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו שני פסוקים בכל יום כל ימי חייהם, וכמה ימי חייו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, וכמה מנין ימים של שבעים שנה כ"ה אל פים ות"פ, וחשבון ימי שנה שס"ד, טול מהם השבתות וימים טובים שאינן מן המנין שהן ימי שמחה ותענוג, ונמצאו ימי שבתות ג' אלפים ותר"מ, ומנין ימי החגים לחשבון י"ח ימים אלף ור"ס, ונשתיירו ימי החול עשרים אלפים ותק"פ, ס"ה כ"ה אלפים ות"פ. וחשבון פסוקים של תורה חמשת אלפים ותתמ"ב. ופסוקים של נביאים ט' אלפים ורצ"ד, ופסוקים של כתובים ז' אלפים תתק"ס, סך הכל ס"ג אלפים וצ"ט, לבד מספרי החיצונים, ורצו בני ישראל וקבלו על עצמן כדי שיוסיפו על מאה ברכות ב' פסוקים בכל יום אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ומאן אינון ב' פסוקים ומקבלין דין מן דין ואמרין, ונטלתני רוחא, ואומר סדר זה בשבתות ובימים טובים במנחה ובימות החול ביוצר: