Quotation_auto על איוב 29:2

אשה כי תזריע אחור וקדם צרתני א"ר ישמעאל בר תנחום אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשין אם זוכה אמרין ליה אתה קדמת למעשה בראשית נאמר ורוח אלהים מרחפת ואם לאו יתוש קדמך, שלשול קדמך, ר' נחמיה אומר אף קלוסו אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאומים, אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר כל בהמה חיה ועוף הדא הוא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף ואח"כ אשה כי תזריע, אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק ר' לוי אמר בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא זהב אינו מחזיק לו טובה כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות שלמות משובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק, ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מתירו ומוציאו משם א"צ להחזיק לו טובה וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, ר' אבא בר כהנא אמר בנוהג שבעולם אם נוטל אדם (מפוריא) [ארנקי] של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרות והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה ונתון ולדה בתוך מעיה כמין שק ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון במעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד, ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה נתון במקום רחמה והולד יונק במקום בושתה והאשה הזו דדיה נתון במקום נויה והולד יונק במקום כבודה אין זה חיים וחסד, אמר ר' אליעזר אם ישהא אדם בחמין אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יעשה שפיר שלא יעשה שיליא שלא יעשה סנדל אין זה חיים וחסד א"ר תחליפא דקסרי אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינו דוחה את הולד אין זה חיים וחסד א"ר סימון מעיה של אשה עשוין (כוננין כוננין) [קנין קנין] פיקון פיקון חבלין חבלין בשעה שהיא יושבת על המשבר אינו משליכתו בבת אחת (אלא) [במתלא] אמרין אשתרי חד חבל אשתרי תרין חבלין, אמר ר' מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה מה הקב"ה עושה מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מאין לאכול וביותר אם היה זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, תניא צורת הולד כיצד תחלת ברייתו דומה לרשון שתי עיניו כשני טפין של זבוב שתי אזניו כשני טפין של זבוב שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, פיו משוך כשעורה, גויתו כעדשה, ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם ועליו הוא אומר גלמי ראו עיניך, אם היתה נקבה גויתה כשעורה לארכה (פיתוח) [חיתוך] ידים ורגלים אין לה, כיצד הולד שרוי במעי אמו מקופל ומונח כפנקס ראשו מונח לו בין ירכיו ושתי ידיו על שני (צלעיו) [צעדיו] שתי עגבותיו על שתי עקביו פיו סתום טבורו פתוח ואוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום, ב"ש וב"ה ב"ש אומרים לא כיצירת הולד בעוה"ז יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות ולעה"ב מתחיל בגידין ועצמות וגומר בעור ובשר שכן כתיב במתי יחזקאל וארא והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה, אמר ר' חייא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה, למה מתי יחזקאל דומין לזה שנכנס במרחץ זה שפושט ראשון לובש אחרון, ב"ה אומרים כשם שיצירתו של אדם בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות אף לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ובעצמות, שכן איוב אומר זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' הלא כחלב תתיכני, תתכני אין כתיב כאן אלא תתיכני, וכגבינה הקפיתני אין כתיב כאן אלא תקפיאני, עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן אלא תלבישני, ובעצמות וגידים סוככתני אין כתיב כאן אלא תשוככני חיים וחסד עשית עמדי וגו', אום של אשה מלא דם וממנו יוצא למקור נדתה וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכו ומיד הולד נוצר, משל לחלב שהוא נתון בקערה עד שלא נתן לתוכה מסו הוא רופף אם נתן לתוכה מסו קופה ועומד, אשה כי תזריע וילדה זכר משל למה"ד לשני ציירים זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה וכו' לעולם הזכר מן האשה והנקבה מן האיש, זכר מן האשה מנין ואשתו היהודיה ילדה את ירד וגו' ופילגשו וגו' ותלד וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר, נקבה מן האיש מנין שנאמר ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו ושם בת אשר שרח, אמר ר' אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, אמר רבי אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בגידין ובעצמות שאילו התחיל בגידין ובעצמות היה מבקע כרסה ויוצא לפי שבעוה"ז יולדת בצער אבל לעתיד לבא מה כתיב בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר, זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני אלו ימים שהייתי במעי אמי מלמד שהתינוק משתמר במעי אמו, כאשר הייתי בימי חרפי אמר ר' אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו ואומר לו מזה תאכל ומזה לא תאכל זה לכם הטמא ומשהוא מקבל עליו את כל המצות אח"כ נולד אשה כי תזריע וילדה זכר, זש"ה ואין צור כאלהינו ב"ו צר צורה הוא מדבר צורתו אין מדברת הוא משבח צורתו והצורה אינה משבחת אותו אבל הקב"ה הוא צר צורה וצורתו עומדת ומשבחת לפניו, ב"ו מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא יצור אותה אבל הקב"ה צר האדם מתוך טפה אחת, בוא וראה טווס הזה שס"ה גוונין יש בו והוא נוצר מטפה אחת של לובן הוי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו, ולא תאמר בעוף אלא אפי' אדם מטפה אחת של לובן נוצר שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר. המפלת סנדל וכו' וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן, ת"ר בני ישראל אין לי אלא בנ"י גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה הני מילי בדבר ששוה בין באיש בין באשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה להכי תני וכן שפחה:

דבר ארח רב לך בעל דין שלך הוציא מיתה לכל קטן וגדול שם הוא. אדם הראשון שאכל מן האילן הוא גרם מיתה לכל באי עולם. אמר לפניו רבש"ע לשוא דשו רגלי במרום [ולשוא] רצתי לפני בניך כסוס שיהא סופי רימה ותולעה, משל למה הדבר דומה לאחד מגדולי מלכות שמצא סייף (צוריי) [הנדיי] שאין כמותו בעולם ואמר אין זה ראוי אלא למלך, הביאו דורון למלך אמר המלך חתכ את ראשו, כך אמר משה בדבר שקלסתיך הן לה' אלהיך השמים וגו' בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואמרת הן קרבו ימיך למות, אמר לו משה (יב) כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר ליה הרי אברהם שקדש שמי בעולם מת, אמר לפניו [רבש"ע אברהם] שיצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך, אמר לו הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח מת, אמר (לפי) לפניו [יצחק] שיצא ממנו עשו שהחריב מקדש, אמר לו הרי יעקב שיצאו ממנו י"ב שבטים מת, אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא קבל תורה מידך ולא דבר עמך פנים אל פנים, אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לו עכשיו יאמרו הדורות אילולי לא מצא במשה מעשים רעים לא היה מסלקו מן העולם, אמר לו כבר כתבתי בתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אמר לו שמא יאמרו בקטנותו עשה רצונו ובזקנותו לא עשה, אמר לו כבר כתבתי [בתורתי על אשר מעלם בי, אמר לפניו רבש"ע אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואח"כ אמות, א"ל ושמה לא תבוא, אמר לפניו אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי, א"ל לא בחייך ולא לאחר מותך, אמר לפניו כל הכעס הזה למה, א"ל כבר כתבתי בתורתי] על אשר לא קדשתם אותי, אמר לו עם כל הבריות תה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ואני עון אחד נמצא בי ואין אתה מוחל לי, אמר לו הרי ששה עונות נמצאו בך, שלח נא ביד תשלח, ומאז באתי אל פרעה, לא ה' שלחני, אם בריאה יברא ה', שמעו נא המורים, והנה קמתם תחת אבותיכם וגו', וכי אברהם יצחק ויעקב חוטאים היו, אמר לפניו ממך למדתי [שאמרת] את מתחות החטאים האלה בנפשותם, אמר לו אי אמרתי בנפשותם ולא כאבותיהם, אמר לו אני יחיד וישראל ששים רבוא הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם על ששים רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח, אמר לו אינו דומה גזרת צבור לגזרת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה השעה מסורה בידך [ומעכשיו אין שעה מסורה בידך] אמר לו רבש"ע עמוד מכסא הדין ושב על כסא רחמים ועונותי יהו נמחלים ביסורין שתביא בגופי ואל תתנני בחבלו של מלאך המות ואם אתה עושה כן אגיד שבחך לכל באי העולם כשם שנאמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, אמר לו זה השער לה' אפילו צדיקים יבואו בו, כשראה שאין משגיחין עליו הלך אצל שמים וארץ אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. הלך אצל חמה ולבנה וכו' עד וחפרה הלבנה ובושה החמה. הלך אצל כוכבים ומזלות וכו' עד ונמקו כל צבא השמים. הלך אצל הרים וגבעות וכו' עד כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. הלך אצל הים, א"ל בן עמרם מה היום מיומים והלא במטך הכיתני וחלקתני לי"ב שבילין ולא הייתי יכול לעמוד לפניך מפני שהשכינה עומדת לימינך שנאמר מוליך לימין משה ועכשיו מה עלתה לך, כיון שהזכיר הים מה שנעשה בנערותו צווח ואמר מי יתנני כירחי קדם. מיד הלך לו אצל שר הפנים אמר לו בקש עלי רחמים אמר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעת, הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר אצל מי אלך [לבקש עלי רחמים]. באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו עברה שנאמר ויתעבר ה' על פניו ויקרא, מיד נתקררה דעת של הקב"ה, אמר ליה שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות או לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי אפשר ואם תרצה אתה לחיות יאבדו ישראל, אמר לו בעלילה אתה בא עלי יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל, אמר לו הקב"ה כל צער שאתה מצטער למה, אמר לו מתיירא אני מחבלו של מלאך המות, אמר לו איני מוסרך בידו, אמר לפניו רבש"ע יוכבד אמי (יג) שקהו שיניה בשני בניה יקהו שיניה במיתתי, אמר ליה כך עלתה במחשבה לפני וכך מנהגו של עולם דור ודור ודורשיו עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך, אמר לפניו רבש"ע אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה תלמידו, אמר לו אם אתה רוצה לעשות כך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע והיה יהושע יושב ודורש וכפף משה קומתו והניח ידיו על פיו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה, הלכו כל ישראל לפתחו של משה ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראה מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר רבי רבי אבי אבי ואדוני. אמרו לו ישראל רבינו משה למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מיהושע, קבלו עליהם וישב יהושע בראש ומשה רבינו מימינו ואלעזר משמאלו והיה יושב ודורש בפני משה ולא היה יודע מש מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה רבינו סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עד עכשיו בקשתי חיים [ועכשיו] נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה פתח הקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים מי יעמוד להם בשעת כעסי ומי יבקש עליהם רחמיים בשעה שחוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונשתטח לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע משה בחייו (שלו) [שלך] במותו שלך, אמר לו הקב"ה אמשול לך מלה"ד למלך שהיה לו בן ובכל יום היה מכעיס את אביו ומבקש אביו להורגו והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך למה תה בוכה, אמר להם לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא [עליה] ועל בני שהרבה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להורגו והצילה אותו מידי, אף כך אמר הקב"ה למטטרון לא על משה בלבד אני בוכה לא [עליו] ועל ישראל [שהרבה פעמים הכעיסוניוכעסתי עליהם ועמד בפרץ לפני להשיב מהשחיתם], באו ואמרו למשה הגיע שעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחם, התחל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנקצרה השעה עמ וברכן כולן בברכה אחת, באו ואמרו לו הגיע חצי שעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל שלא מצאוממני קורת רוח בעולם מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחם, התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנקצרה השעה עמד וברכן כולן בברכה אחת, באו ואמרו לו הגיע חצי שעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצות ועכשיו מחלו לי, אמרו ליה אדונינו רבינו מחול לך, ואף ישראל עמדו לפניו אמרו לו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם פתח ןאמר ברוך שמו חי וקים לעולם ועד, אמר להם לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי ואמרו חס לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שני זרועותיו והניחן על לבו ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, [ענו ואמרו] ידים שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותו רגע יצאה נשמתו בנשיקה שנאמר וימת שם משה עבד ה'. ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים שנאמר ויקבר אותו בגי, ומפני מה נקבר בחוצה לארץ כדי שיחיו המתים שבחוצה לארץ בזכותו שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם, ואימתי מת שה רבינו בשבעה באדר דכתיב וימת שם משה וגו' ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב ויהי אחרי מות משה וכתיב משה עבדי מת וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש, צא מהן שלשים וששה למפרע הרי בשבעה באדם מת. ומנין שבשבעה באדר נולד דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, מה ת"ל היום, [היום מלאו ימי ושנותי], ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא: