Quotation_auto על במדבר 10:32

וישמע יתרו סמך זאת הפרשה לפרשת עמלק. להודיענו הטוב הגדול שעשה עמנו יתרו. הפך ממה שעשה עמלק. כי עמלק רצה לעכב לישראל שלא יעלו לארץ ולא יבנו בית המקדש כמו שכתבתי למעלה. ויתרו יסד בנין ירושלם ויסודותיה. כי בירושלם כתיב ציון במשפט תפדה. והיא נקראת כסא ה'. כי שמה ישבו כסאות הסנהדרין למשפט וכסאות לבית דוד. והמשפט הוא סבת קיום הארץ. כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ. וכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ובזה קיים העולם. כאומרם על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. ויתרו נתדבק באמת שהוא ה' אלהים אמת. ונתן עצה למשה על המשפט. כדכתיב ואתה תחזה מכל העם. ובזה נתן לישראל שלום. כדכתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ולכן זכה להעמיד בנים גדולים בתורה ובעלי עצה. וזכו לעמוד בלשכת הגזית לתת הוראה לישראל והם היו מהסנהדרין שנק' בעלי שמועה. והם היו בני קני תרעתים שמועתים סוכתים. תרעתים שנעשו רעים לאל מבני רעואל. שמועתים בעלי שמועה מבני יתרו שנאמר בו וישמע יתרו. סוכתים סוככים בכנפיהם על ישראל בסוכת שלום דכתיב ביה יבא בשלום. ואם כן אחר שעמלק ראש צרים רצה לעקור בנין בהמ"ק. ויתרו ראש הגרים יסד בציון אבן. אבן בוחן פנת יקרת. הוא יעבץ דכתיב ביה נכבד מאחיו. ונתן כבוד לתורה: רצה הקב"ה לסמוך ענין יתרו לענין עמלק. וכתיב וישמע יתרו כהן מדין. להורות שראה והבין בענייני הש"י ונפלאותיו לפי שהיה חכם. ולכן שמע וחקר. דכתיב ושומע לעצה חכם. וכתיב ישמע חכם ויוסף לקח. ולכן השמיעה הוא דבר גדול. וכל התורה תלויה בה דכתיב הנה שמוע מזבח טוב. ובזכות השמיעה הזאת זכה להיות איתן מושבו. בין התנאים והאמוראים והסנהדרין דכתיב איתן מושבך והוא כמו תנא בהיפוך אותיות. וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ולכן אמרו שהאזן היא כמו רטיה לגוף. ואע"פ שיהיה האדם כואב בכל איבריו. בשמיעה שהיא רטית האוזן יתרפא לכל הגוף. דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע וגו'. וכל זה להודיענו שכמו שאנו חייבים למחות שמו של עמלק. כן אנו חייבים לתת כבוד ליתרו. ולכן תמצא שאמר משה ליתרו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך. ומה היא הטובה. התורה דכתיב בה כי לקח טוב וגומר. וכל זה בשכר השמיעה דכתיב וישמע יתרו:

או יאמר אל נא תעזוב אותנו. כלומ' אין עתה עת שתעזוב אותנו עד שנכנס לארץ. כי אחר שאתה ידעת חנותינו במדבר ארץ לא זרועה הרים ובקעות ושם היית לנו לעינים. כ"ש עתה שאנו עומדים ליכנס לארץ. שאנו צריכים יותר לעצתך. שאין ראוי לך לילך. ואז והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך כמו אם היית אחד ממנו. אחר שאתה מאיר עינינו. והנה בכאן תקן כל דבריו הראשונים שאמר והטבנו לך. כי הם אין בידם להטיב. ולכן אמר עתה והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. כי הוא טוב ומטיב. וכנגד מה שאמר לו כי ה' דבר טוב על ישראל ולא על אחר. אמר לו עתה והטבנו לך מטוב ה'. כאלו היית חלק ממנו. וכן בכאן תקן מה שאמר אותו אתן לכם ולא לאחר. כאומרו כי מהטוב אשר ייטיב השם עמנו היטבנו לך. וכן רמז באומרו והיה הטוב ההוא. ולא אמר והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. אלא הטוב ההוא הצפון. כי לא ידעו מהו לרוב עלויו. כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. וכן תקן מה שאמר כי אל ארצי. לפי שאני לא באתי ע"מ לקבל פרס אלא מאהבת ה' ולחזות בנועם ה'. ולכן אמר לו והיה הטוב ההוא האמיתי הצפון לצדיקים. וזה רמז על התורה ג"כ שהיו בניו בעלי שמועה מהסנהדרין. וכששמע זה שתק וקבל דבריו ונתנו לו דשנה של יריחו. וזכה למעלת התורה כמו שפירשתי בפרשת יתרו:

ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא (לאבדם) [להאבד] ומעלה על לבן הארמי כאלו אבדו. וירד מצרימה מלמד שלא ירד [להשתקע] אלא לגור שם, שמא תאמר ירד ליטול כתר מלכות, תלמוד לומר ויגר שם, יכול באוכלוסים הרבה, תלמוד לומר במתי מעט כמה שנאמר בשבעים נפש וגו'. ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצויינין שם לגוי. וירא את ענינו כמה שנאמר וראיתם על האבנים, ואת עמלינו כענין שנאמר כל הבן הילוד וגו', רבי יהודה היה נותן בהם סימנ ין דצ"ך עד"ש באח"ב. אין מביאין בכורין משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים והא תנינן בכורין משקין מנין תלמוד לומר אשר תביא פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה, תנינן תמן משליקטן משעה ראשונה על מנת כן. כל הגרים כולן מביאין ואינן קורין, בני קיני חתן משה מביאין וקורין שנאמר והיה כי תלך עמנו וגו' אם היתה אמו מישראל מביא וקורא ודכוותה אומר אלקי אבותינו. רבי זעירא אומר כלום הוא מתכוון לא לאברהם ליצחק וליעקב וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיו היו, כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא, מאי טעמא כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב לכל הגוים. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה, אתא עובדא קמיה רבי אבהו והורה כרבי יהודה: