Quotation_auto על במדבר 11:22

ואמר שלח לך אנשים. לפי דעתי להנאתך ולטובתך כמו שדרשו בלך לך. והטעם בזה לפי שידוע כי משה מעת שליחות הראשון נגזר עליו שלא יכנס לארץ. כאומרו ועתה לך ואשלחך אל פרעה. לך בשליחות זה אבל לא תלך בשליחות אחר כמו שפי' במקומו. וכן אמרו חכמים ז"ל עתה תראה אשר אעשה לפרעה אבל לא תראה מלחמת ל"א מלכים. והוא עצמו אמר בשירתו תביאמו ותטעמו ולא אמר תביאנו. וכן השם א"ל במלחמת עמלק כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. וכאן נתן לו רמז שהוא לא יכניסם לארץ כמאמרם ז"ל ולא הרגיש. וכן בשביל מאמר הצאן ובקר ישחט להם. נאמר להם עתה תראה היקרך דברי אם לא. ולא תראה בכניסתם לארץ. ואחר שזה הדבר גלוי לפני השם והיה יודע דעתם של מרגלים. אמר לו שלח לך אנשים להנאתך ולטובתך. ולא גילה לו ה' זה הטוב עד שהדבר נתגלה מעצמו. ובאו ישראל והוציאו דבה על הארץ ומרדו בה'. ונגזרה עליהם מיתה ואמר במדבר הזה יפלו פגריכם. והשם חשש על כבוד הצדיק לפי שהוא נאמן ביתו וממלכתו. וא"ל שלח לך אנשים להנאתך ולטובתך. והטובה היא לפי שאין שבח למשה אחר שהוא מלכם ומנהיגם. שימות הוא במדבר ויכנסו ישראל לארץ. אחר שהם תלמידיו ובני חילו. ומה יאמרו העולם. תלמידיו נכנסו לגן עדן וארץ ישראל. והרב נשאר בחוץ. וכמו שאמרו שלא יהו תלמידיו וכו'. וכן אין שבח לישראל שיכנסו הם לא"י וישאר מלכם ומנהיגם חוצה לארץ. כי בני החיל שהלכו למלחמה ואבדו מנהיגם באיזה פנים יתראו. וכן המנהיג שאבד בני חילו ונשאר הוא לבדו. ראוי להרוג את עצמו ואל יראה ברעתו ובשתו. כמו שעשה שאול המלך כשראה באבדן מולדתו ובני חילו. הפיל עצמו על חרבו וזה בחר לגורלו. ואם כן אחר שמשה נשאר חוצה לארץ. ראוי לישראל שישארו עמו. וכן אחר שישראל נשארו ח"ל ראוי למשה ג"כ שישאר עמם. בענין שיהיו נאהבים ונעימים בחייהם וגם במותם ולא יתפרדו. ועל זה נאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון. שהוא נאמר על משה שנקבר בח"ל. ובזה צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. כי אחר שהוא מנהיגן. שורת הדין והמשפט נותנת. שיהיה עומד עם עמו שהוציא ממצרים. ולכן אמר לו בכאן שלח לך אנשים להנאתך ולטובתך. כי מזה השליחות ימשך לך תועלת גדול כמו שאמרנו שישארו עמך במדבר. ולכן א"ל בכאן ברמז שלח לך אנשים להנאתך ולטובתך. וזהו שאמרו בילמדנו על פסוק לכן לא תביאו. אמר לו הקב"ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ. משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבה הצאן ובקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. א"ל המלך אם אתה נכנס יאמרו הבריות אתה השביתה הצאן. אף כאן אמר הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא ממצרים וקברתם במדבר שאתה מכניס דור אחר. עכשיו יאמרו שאין לדור המדבר חלק לעוה"ב. אלא תהיה בצדם ותבא עמהם שנאמר ויתא ראשי עם. לכן כתיב לא תביאו את הקהל הזה שיצא עמך ע"כ יורה על מה שאמרתי:

דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן אילימא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף באסיפה בעלמא אלא מעתה ויאספו את השלו הכי נמי דלאו בני שחיטה נינהו. אמרי התם לא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני הכא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחריני. דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנין, דגים שנבראו מן המים הכשרן בלא כלום, עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד, אמר רב שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להן קשקשים ברגליהם כדגים. ועוד שאלו ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איברו וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף אלמא מארעא איברו א"ל מן הרקק נבראו, ראה תלמידיו מסתכלין זה את זה א"ל קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש, מן המים נבראו, ולמה הביאום אל האדם לקרוא להם שמות, ויש אומרים בלשון ראשון אמר לתלמידיו ובלשון אחרון אמר לאותו הגמון משום דכתיב על ויצר:

ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וכו'. כבר דרשו בו מה שדרשו. ורבני צרפת אמרו כי לפי שכתוב איש כי ישחט שור או כשב ואל פתח אהל מועד לא הביאו. ואחר שהם שש מאות אלף רגלי. ואין כאן אלא אהרן ובניו מי ימצא להם. ולזה באתהו התשובה היד ה' תקצר. ולזה ויגז שלוים מן הים. דבר שלא היה צריך טורח בהן. והנה יש לספק בפרשה שתי ספיקות. ואולי מתוכם יתברר קצת מן האמת. הספק הראשון למה אמר למעלה מאין לי בשר. כי הם לא שאלו ממנו בשר אלא שאמרו מי יאכילנו בשר. והספק השני למה אמר בכאן שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. מה צ"ל העם אשר אנכי בקרבו. כי ידוע הוא שהיה יושב בקרבם. ולכן נאמר כי משה לא היה משים ספק ביכולת השם חס וחלילה. אבל הוא היה מתרעם על עצמו. והיה זה כן לפי שידוע שהמנהיג הוא המדינה. כאומרו למן היום אשר הוצאתי את בני ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר וגו' ואבחר בדוד. ואבחר בירושלם היה לו לומר. אבל נראה שדוד הוא כירושלם וירושלם כדוד. ואחר שזה כך. דבר ראוי הוא שכשהמלך יחדש או יצוה חוקים או נימוסים במדינה. שיהיו דברים ראוים. נאותים לכל בני המדינה. ונאותים למנהיג המדינה. ויהיו באופן שהמנהיג יכול להנהיג בהם בני המדינה בכל עת ובכל זמן. ואם לא יהיו על הסדר הזה אלא שאפשר שמהם יבא רע ונזק למנהיג. ולא יוכל להנהיג העם בכל הזמנים בשוה. עד שלסבת זה העם ירננו אחריו ויאמרו מה היה שהימים הראשונים טובים מאלו. ולמה לא תתנהג עמנו בדת ונימוס המלך. טוב לו את אשר עדן לא היה. ויותר טוב היה למלך שמעולם לא היה מצוה כך. ואחר זאת ההצעה נבין השאלה. כי משה לא נתרעם על השם אלא על עצמו ואמר כן בענין שאלת הבשר. אני יודע שאתה יכול לתת להם שאלתם ולתת להם בשר עד אשר יצא מאפם. אבל אדוני יש לך להביט אם בזה הענין יבא לי נזק. אחר שאני בקרבם ואני מנהיגם. כי בכל עת ועת יבאו לשאול ממני בשר בזול כמו שנתת להם עכשיו. ואם איני יכול למלאת שאלת המוני עוד מעט וסקלוני. ולכן אע"פ שיבא טוב להם. יש לך לראות איך אני בקרבם ומנהיגם. וז"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם. ואינך רואה הנזק המגיע לי בזה. כי היום או למחר יבאו לבקש לימודם וירצו שאתן להם בשר ואין לי. כי מאין לי בשר לתת לכל העם הזה. ואחר שאני בקרבם ואתה אמרת בשר אתן להם. ויבא לי נזק מזה כי אין לי יכולת למלאת שאלתם ולספק צרכם. וזהו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם. אם כן יותר טוב היה שלא תתן להם בשר. אחר שיבא נזק גדול למנהיג. ואז השיבו השם מיד. היד ה' תקצר. כלומר אם לא אתן להם יאמרו שידי קצרה. ואתה רוצה שבשביל הנהגתך יוציאו לעז עלי. עתה תראה היקרך דברי שיאמרו זה. ולפי דעת האומר שדבר משה שלא כהוגן. יהיה עונשו עתה תראה ולא תראה מלחמת ל"א מלכי כנען. והוא על דרך שאמרו עתה תראה אשר אעשה לפרעה: